< מִשְׁלֵי 18 >
לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע׃ | 1 |
Through desire a man, having separated himself, seeketh and intermeddleth with all wisdom.
לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו׃ | 2 |
A fool hath no delight in understanding, but that his heart may discover itself.
בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה׃ | 3 |
When the wicked cometh, then cometh also contempt, and with ignominy reproach.
מים עמקים דברי פי איש נחל נבע מקור חכמה׃ | 4 |
The words of a man’s mouth are as deep waters, and the wellspring of wisdom as a flowing brook.
שאת פני רשע לא טוב להטות צדיק במשפט׃ | 5 |
It is not good to accept the person of the wicked, to overthrow the righteous in judgment.
שפתי כסיל יבאו בריב ופיו למהלמות יקרא׃ | 6 |
A fool’s lips enter into contention, and his mouth calleth for strokes.
פי כסיל מחתה לו ושפתיו מוקש נפשו׃ | 7 |
A fool’s mouth is his destruction, and his lips are the snare of his soul.
דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן׃ | 8 |
The words of a talebearer are as wounds, and they go down into the innermost parts of the belly.
גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית׃ | 9 |
He also that is slothful in his work is brother to him that is a great waster.
מגדל עז שם יהוה בו ירוץ צדיק ונשגב׃ | 10 |
The name of Yhwh is a strong tower: the righteous runneth into it, and is safe.
הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכיתו׃ | 11 |
The rich man’s wealth is his strong city, and as an high wall in his own conceit.
לפני שבר יגבה לב איש ולפני כבוד ענוה׃ | 12 |
Before destruction the heart of man is haughty, and before honour is humility.
משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה׃ | 13 |
He that answereth a matter before he heareth it, it is folly and shame unto him.
רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה׃ | 14 |
The spirit of a man will sustain his infirmity; but a wounded spirit who can bear?
לב נבון יקנה דעת ואזן חכמים תבקש דעת׃ | 15 |
The heart of the prudent getteth knowledge; and the ear of the wise seeketh knowledge.
מתן אדם ירחיב לו ולפני גדלים ינחנו׃ | 16 |
A man’s gift maketh room for him, and bringeth him before great men.
צדיק הראשון בריבו יבא רעהו וחקרו׃ | 17 |
He that is first in his own cause seemeth just; but his neighbour cometh and searcheth him.
מדינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד׃ | 18 |
The lot causeth contentions to cease, and parteth between the mighty.
אח נפשע מקרית עז ומדונים כבריח ארמון׃ | 19 |
A brother offended is harder to be won than a strong city: and their contentions are like the bars of a castle.
מפרי פי איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע׃ | 20 |
A man’s belly shall be satisfied with the fruit of his mouth; and with the increase of his lips shall he be filled.
מות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה׃ | 21 |
Death and life are in the power of the tongue: and they that love it shall eat the fruit thereof.
מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיהוה׃ | 22 |
Whoso findeth a wife findeth a good thing, and obtaineth favour of Yhwh.
תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות׃ | 23 |
The poor useth intreaties; but the rich answereth roughly.
איש רעים להתרעע ויש אהב דבק מאח׃ | 24 |
A man that hath friends must shew himself friendly: and there is a friend that sticketh closer than a brother.