מִשְׁלֵי 1
| משלי שלמה בן דוד מלך ישראל׃ | 1 |
| מִ שְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ |
| לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה׃ | 2 |
| לָדַעַת חׇכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָֽה׃ |
| לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים׃ | 3 |
| לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵשָׁרִֽים׃ |
| לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה׃ | 4 |
| לָתֵת לִפְתָאיִם עׇרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּֽה׃ |
| ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה׃ | 5 |
| יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶֽה׃ |
| להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם׃ | 6 |
| לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָֽם׃ |
| יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו׃ | 7 |
| יִרְאַת יְהֹוָה רֵאשִׁית דָּעַת חׇכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּֽזוּ׃ |
| שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך׃ | 8 |
| שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל־תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּֽךָ׃ |
| כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך׃ | 9 |
| כִּי ׀ לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶֽךָ׃ |
| בני אם יפתוך חטאים אל תבא׃ | 10 |
| בְּנִי אִם־יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל־תֹּבֵֽא׃ |
| אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם׃ | 11 |
| אִם־יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ נֶאֶרְבָה לְדָם נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּֽם׃ |
| נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור׃ (Sheol h7585) | 12 |
| נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בֽוֹר׃ (Sheol h7585) |
| כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל׃ | 13 |
| כׇּל־הוֹן יָקָר נִמְצָא נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָֽל׃ |
| גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו׃ | 14 |
| גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּֽנוּ׃ |
| בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם׃ | 15 |
| בְּנִי אַל־תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָֽם׃ |
| כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם׃ | 16 |
| כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפׇּךְ־דָּֽם׃ |
| כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף׃ | 17 |
| כִּֽי־חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כׇּל־בַּעַל כָּנָֽף׃ |
| והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם׃ | 18 |
| וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָֽם׃ |
| כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח׃ | 19 |
| כֵּן אׇרְחוֹת כׇּל־בֹּצֵֽעַ בָּצַע אֶת־נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּֽח׃ |
| חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה׃ | 20 |
| חׇכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָֽהּ׃ |
| בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׃ | 21 |
| בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵֽר׃ |
| עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת׃ | 22 |
| עַד־מָתַי ׀ פְּתָיִם תְּֽאֵהֲבוּ ־ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ־דָֽעַת׃ |
| תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃ | 23 |
| תָּשׁוּבוּ לְֽתוֹכַחְתִּי הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶֽם׃ |
| יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב׃ | 24 |
| יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִֽׁיב׃ |
| ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם׃ | 25 |
| וַתִּפְרְעוּ כׇל־עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶֽם׃ |
| גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם׃ | 26 |
| גַּם־אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶֽם׃ |
| בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃ | 27 |
| בְּבֹא (כשאוה) [כְשׁוֹאָה ׀] פַּחְדְּכֶם וְֽאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָֽה׃ |
| אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׃ | 28 |
| אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻֽנְנִי׃ |
| תחת כי שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃ | 29 |
| תַּחַת כִּֽי־שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה לֹא בָחָֽרוּ׃ |
| לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי׃ | 30 |
| לֹא־אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כׇּל־תּוֹכַחְתִּֽי׃ |
| ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו׃ | 31 |
| וְֽיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּֽמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּֽעוּ׃ |
| כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם׃ | 32 |
| כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם׃ |
| ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה׃ | 33 |
| וְשֹׁמֵעַֽ לִי יִשְׁכׇּן־בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָֽה׃ |
