< מִשְׁלֵי 1 >
משלי שלמה בן דוד מלך ישראל׃ | 1 |
Dies sind die Sprüche Salomos, des Königs Israels, Davids Sohns,
לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה׃ | 2 |
zu lernen Weisheit und Zucht, Verstand,
לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים׃ | 3 |
Klugheit, Gerechtigkeit, Recht und Schlecht,
לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה׃ | 4 |
daß die Albernen witzig und die Jünglinge vernünftig und vorsichtig werden.
ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה׃ | 5 |
Wer weise ist, der höret zu und bessert sich; und wer verständig ist, der läßt ihm raten,
להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם׃ | 6 |
daß er vernehme die Sprüche und ihre Deutung, die Lehre der Weisen und ihre Beispiele.
יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו׃ | 7 |
Des HERRN Furcht ist Anfang zu lernen. Die Ruchlosen verachten Weisheit und Zucht.
שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך׃ | 8 |
Mein Kind gehorche der Zucht deines Vaters und verlaß nicht das Gebot deiner Mutter!
כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך׃ | 9 |
Denn solches ist ein schöner Schmuck deinem Haupt und eine Kette an deinem Halse.
בני אם יפתוך חטאים אל תבא׃ | 10 |
Mein Kind, wenn dich die bösen Buben locken, so folge nicht!
אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם׃ | 11 |
Wenn sie sagen: Gehe mit uns, wir wollen auf Blut lauern und den Unschuldigen ohne Ursache nachstellen;
נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור׃ (Sheol ) | 12 |
wir wollen sie lebendig verschlingen wie die Hölle, und die Frommen, als die hinunter in die Grube fahren; (Sheol )
כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל׃ | 13 |
wir wollen groß Gut finden; wir wollen unsere Häuser mit Raube füllen;
גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו׃ | 14 |
wage es mit uns; es soll unser aller ein Beutel sein:
בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם׃ | 15 |
mein Kind, wandle den Weg nicht mit ihnen; wehre deinem Fuß von ihrem Pfad!
כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם׃ | 16 |
Denn ihre Füße laufen zum Bösen und eilen, Blut zu vergießen.
כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף׃ | 17 |
Denn es ist vergeblich, das Netz auswerfen vor den Augen der Vögel.
והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם׃ | 18 |
Auch lauern sie selbst untereinander auf ihr Blut, und stellet einer dem andern nach dem Leben.
כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח׃ | 19 |
Also tun alle Geizigen, daß einer dem andern das Leben nimmt.
חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה׃ | 20 |
Die Weisheit klagt draußen und läßt sich hören auf den Gassen.
בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׃ | 21 |
Sie ruft in der Tür am Tor vorne unter dem Volk; sie redet ihre Worte in der Stadt:
עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת׃ | 22 |
Wie lange wollt ihr Albernen albern sein und die Spötter Lust zu Spötterei haben und die Ruchlosen die Lehre hassen?
תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃ | 23 |
Kehret euch zu meiner Strafe! Siehe, ich will euch heraussagen meinen Geist und euch meine Worte kundtun.
יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב׃ | 24 |
Weil ich denn rufe, und ihr weigert euch; ich recke meine Hand aus, und niemand achtet drauf,
ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם׃ | 25 |
und laßt fahren allen meinen Rat und wollt meiner Strafe nicht:
גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם׃ | 26 |
so will ich auch lachen in eurem Unfall und euer spotten, wenn da kommt, das ihr fürchtet,
בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃ | 27 |
wenn über euch kommt wie ein Sturm, das ihr fürchtet, und euer Unfall als ein Wetter, wenn über euch Angst und Not kommt.
אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׃ | 28 |
Dann werden sie mir rufen, aber ich werde nicht antworten; sie werden mich frühe suchen und nicht finden.
תחת כי שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃ | 29 |
Darum daß sie hasseten die Lehre und wollten des HERRN Furcht nicht haben,
לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי׃ | 30 |
wollten meines Rats nicht und lästerten alle meine Strafe,
ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו׃ | 31 |
so sollen sie essen von den Früchten ihres Wesens und ihres Rats satt werden.
כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם׃ | 32 |
Das die Albernen gelüstet, tötet sie, und der Ruchlosen Glück bringt sie um.
ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה׃ | 33 |
Wer aber mir gehorchet, wird sicher bleiben und genug haben und kein Unglück fürchten.