במדבר 35

1 וידבר יהוה אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר׃

And the Lord spoke these things also to Moses in the plains of Moab by the Jordan, over against Jericho:

2 צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים׃

Command the children of Israel that they give to the Levites out of their possessions,

3 והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם׃

Cities to dwell in, and their suburbs round about: that they may abide in the towns, and the suburbs may be for their cattle and beasts:

4 ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב׃

Which suburbs shall reach from the walls of the cities outward, a thousand paces on every side:

5 ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים׃

Toward the east shall be two thousand cubits: and toward the south in like manner shall be two thousand cubits: toward the sea also, which looketh to the west, shall be the same extent: and the north side shall be bounded with the like limits. And the cities shall be in the midst, and the suburbs without.

6 ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר׃

And among the cities, which you shall give to the Levites, six shall be separated for refuge to fugitives, that he who hath shed blood may flee to them: and besides these there shall be other forty-two cities,

7 כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן׃

That is, in all forty-eight with their suburbs.

8 והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים׃

And of these cities which shall be given out of the possessions of the children of Israel, from them that have more, more shall be taken: and from them that have less, fewer. Each shall give towns to the Levites according to the extent of their inheritance.

9 וידבר יהוה אל משה לאמר׃

The Lord said to Moses:

10 דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען׃

Speak to the children of Israel, and thou shalt say to them: When you shall have passed over the Jordan into the land of Chanaan,

11 והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה׃

Determine what cities shall be for the refuge of fugitives, who have shed blood against their will.

12 והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט׃

And when the fugitive shall be in them, the kinsman of him that is slain may not have power to kill him, until he stand before the multitude, and his cause be judged.

13 והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה לכם׃

And of those cities, that are separated for the refuge of fugitives,

14 את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה׃

Three shall be beyond the Jordan, and three in the land of Chanaan,

15 לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה׃

As well for the children of Israel as for strangers and sojourners, that he may flee to them, who hath shed blood against his will.

16 ואם בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃

If any man strike with iron, and he die that was struck: he shall be guilty of murder, and he himself shall die.

17 ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃

If he throw a stone, and he that is struck die: he shall be punished in the same manner.

18 או בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃

If he that is struck with wood die: he shall be revenged by the blood of him that struck him.

19 גאל הדם הוא ימית את הרצח בפגעו בו הוא ימיתנו׃

The kinsman of him that was slain, shall kill the murderer: as soon as he apprehendeth him, he shall kill him.

20 ואם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה וימת׃

If through hatred any one push a man, or fling any thing at him with ill design:

21 או באיבה הכהו בידו וימת מות יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו׃

Or being his enemy, strike; him with his hand, and he die: the striker shall be guilty of murder: the kinsman of him that was slain as soon as he findeth him, shall kill him.

22 ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צדיה׃

But if by chance medley, and without hatred,

23 או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו׃

And enmity, he do any of these things,

24 ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה׃

And this be proved in the hearing of the people, and the cause be debated between him that struck, and the next of kin:

25 והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש׃

The innocent shall be delivered from the hand of the revenger, and shall be brought back by sentence into the city, to which he had fled, and he shall abide there until the death of the high priest, that is anointed with the holy oil.

26 ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה׃

If the murderer be found without the limits of the cities that are appointed for the banished,

27 ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם׃

And be struck by him that is the avenger of blood: he shall not be guilty that killed him.

28 כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו׃

For the fugitive ought to have stayed in the city until the death of the high priest: and after he is dead, then shall the manslayer return to his own country.

29 והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם׃

These things shall be perpetual, and for an ordinance in all your dwellings.

30 כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח ועד אחד לא יענה בנפש למות׃

The murderer shall be punished by witnesses: none shall be condemned upon the evidence of one man.

31 ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת׃

You shall not take money of him that is guilty of blood, but he shall die forthwith.

32 ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן׃

The banished and fugitives before the death of the high priest may by no means return into their own cities.

33 ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו׃

Defile not the land of your habitation, which is stained with the blood of the innocent: neither can it otherwise be expiated, but by his blood that hath shed the blood of another.

34 ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה שכן בתוך בני ישראל׃

And thus shall your possession he cleansed, myself abiding with you. For I am the Lord that dwell among the children of Israel.