במדבר 32
| ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה׃ | 1 |
Rubens barn och Gads barn hade ganska mycken boskap; och de sågo det landet Jaeser och Gilead, att det var beqvämt rum till att föda boskap.
| ויבאו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמר׃ | 2 |
Så kommo de, och talade till Mose, och till Presten Eleazar, och till Förstarna i menighetene:
| עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען׃ | 3 |
Det landet Ataroth, Dibon, Jaeser, Nimra, Hesbon, Eleale, Sebam, Nebo och Beon,
| הארץ אשר הכה יהוה לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה׃ | 4 |
Som Herren slagit hade för Israels menighet, är beqvämt till boskap, och vi dine tjenare hafve boskap;
| ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה אל תעברנו את הירדן׃ | 5 |
Och sade ytterligare: Hafve vi funnit nåde för dig, så gif dinom tjenarom detta landet till eget; och så fare vi intet öfver Jordanen.
| ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה׃ | 6 |
Mose sade till dem: Skulle edra bröder draga i strid, och I skullen blifva här?
| ולמה תנואון את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם יהוה׃ | 7 |
Hvi omvänden I Israels barnas hjerta, att de icke skola draga utöfver, uti det land, som Herren dem gifva skall?
| כה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את הארץ׃ | 8 |
Alltså gjorde ock edra fäder, då jag sände dem ifrå KadesBarnea, till att skåda landet;
| ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ אשר נתן להם יהוה׃ | 9 |
Och då de voro komne ditupp, allt intill den bäcken Escol, och sågo landet, omvände de Israels barnas hjerta, så att de icke ville in uti landet, som Herren dem gifva ville.
| ויחר אף יהוה ביום ההוא וישבע לאמר׃ | 10 |
Och Herrans vrede förgrymmade sig på den tiden, och han svor, och sade:
| אם יראו האנשים העלים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב כי לא מלאו אחרי׃ | 11 |
Detta folket, som utur Egypten draget är, ifrå tjugu år och deröfver, skola ju icke se det landet, som jag Abraham, Isaac och Jacob svorit hafver; derföre, att de mig icke troliga efterföljt hafva;
| בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון כי מלאו אחרי יהוה׃ | 12 |
Undantagnom Caleb, Jephunne son, den Kenisiten, och Josua, Nuns son; ty de hafva Herranom troliga efterföljt.
| ויחר אף יהוה בישראל וינעם במדבר ארבעים שנה עד תם כל הדור העשה הרע בעיני יהוה׃ | 13 |
Så förgrymmade sig Herrans vrede öfver Israel, och lät fara dem hit och dit i öknene i fyratio år, intilldess en ände vardt på allt det slägtet, som syndat hade emot Herran.
| והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף יהוה אל ישראל׃ | 14 |
Och si, I ären inträdde uti edra fäders stad, att syndarena skola vara desto flere, och att I också Herrans vrede och grymhet ännu föröka skullen emot Israel.
| כי תשובן מאחריו ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם הזה׃ | 15 |
Förty om I vänden eder ifrå honom, så varder han ock ännu länger låtandes eder blifva i öknene, och så förderfven I allt detta folket.
| ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו׃ | 16 |
Då gingo de fram, och sade: Vi vilje allenast bygga här fägårdar för vår boskap, och städer för vår barn;
| ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנם אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ׃ | 17 |
Men vi vilje väpna oss, och gå framför Israels barn, intilldess vi före dem till deras rum; vår barn skola blifva uti de fasta städer för landsens inbyggares skull.
| לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו׃ | 18 |
Vi vilje icke vända hemåt, intilldess Israels barn intaga hvar sitt arf;
| כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה׃ | 19 |
Ty vi vilje intet ärfva med dem på hinsidan Jordan; utan vårt arfvegods må vara på denna sidone Jordan österut.
| ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני יהוה למלחמה׃ | 20 |
Mose sade till dem: När I det göra viljen, att I rusten eder till strid för Herranom;
| ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני יהוה עד הורישו את איביו מפניו׃ | 21 |
Så drager öfver Jordan för Herranom, hvilken som helst ibland eder väpnader är, tilldess I utdrifven hans fiendar ifrå hans ansigte;
| ונכבשה הארץ לפני יהוה ואחר תשבו והייתם נקיים מיהוה ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני יהוה׃ | 22 |
Och landet blifver undergifvet för Herranom; sedan skolen I vända om, och oskyldige vara för Herranom, och för Israel; och skolen så hafva detta landet till eget för Herranom.
| ואם לא תעשון כן הנה חטאתם ליהוה ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם׃ | 23 |
Men om I det icke göra viljen, si, så varden I syndande emot Herran, och varden edra synder förnimmande, då de begripa eder.
| בנו לכם ערים לטפכם וגדרת לצנאכם והיצא מפיכם תעשו׃ | 24 |
Så bygger nu städer för edor barn, och fägårdar för edor boskap; och görer som I sagt hafven.
| ויאמר בני גד ובני ראובן אל משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה׃ | 25 |
Gads barn och Rubens barn sade till Mose: Dine tjenare skola göra såsom min herre budit hafver.
| טפנו נשינו מקננו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד׃ | 26 |
Vår barn, hustrur, håfvor, och all vår boskap skola blifva uti Gileads städer.
| ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני יהוה למלחמה כאשר אדני דבר׃ | 27 |
Men vi dine tjenare vilje alle väpnade draga i stridena för Herranom, såsom min herre sagt hafver.
| ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל׃ | 28 |
Då böd Mose för deras skull Prestenom Eleazar, och Josua, Nuns son, och de öfversta fäderna i Israels barnas slägter;
| ויאמר משה אלהם אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן כל חלוץ למלחמה לפני יהוה ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחזה׃ | 29 |
Och sade till dem: Om Gads barn och Rubens barn draga öfver Jordan med eder, alle väpnade till strid för Herranom, och landet blifver eder allt undergifvet; så gifver dem det landet Gilead till eget;
| ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתככם בארץ כנען׃ | 30 |
Men draga de icke med eder väpnade, så skola de ärfva med eder i Canaans lande.
| ויענו בני גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר יהוה אל עבדיך כן נעשה׃ | 31 |
Gads barn och Rubens barn svarade, och sade: Såsom Herren talat hafver till dina tjenare, så vilje vi göra.
| נחנו נעבר חלוצים לפני יהוה ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן׃ | 32 |
Vi vilje draga väpnade för Herranom in uti Canaans land, och besitta vårt arfvegods på desso sidone Jordan.
| ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי ואת ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה בגבלת ערי הארץ סביב׃ | 33 |
Så gaf Mose Gads barnom, och Rubens barnom, och den halfva slägtene Manasse, Josephs sons, Sihons rike, de Amoreers Konungs, och Ogs rike, Konungens i Basan, landet och städerna i alla gränsor, deromkring.
| ויבנו בני גד את דיבן ואת עטרת ואת ערער׃ | 34 |
Då byggde Gads barn Dibon, Ataroth, Aroer,
| ואת עטרת שופן ואת יעזר ויגבהה׃ | 35 |
Atroth, Sophan, Jaeser, Jogbeha,
| ואת בית נמרה ואת בית הרן ערי מבצר וגדרת צאן׃ | 36 |
Bethnimra och Betharan, bevarada städer och fägårdar.
| ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים׃ | 37 |
Rubens barn byggde Hesbon, Eleale, Kiriathaim,
| ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם ואת שבמה ויקראו בשמת את שמות הערים אשר בנו׃ | 38 |
Nebo, BaalMeon; och förvände namnen; och Sibma; och gåfvo de städer namn, som de byggde.
| וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדה ויורש את האמרי אשר בה׃ | 39 |
Och Machirs barn, Manasse sons, drogo till Gilead, och vunno den, och fördrefvo de Amoreer, som derinne voro.
| ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה׃ | 40 |
Då gaf Mose Machir, Manasse sone, Gilead; och han bodde deruti.
| ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר׃ | 41 |
Men Jair, Manasse son, drog bort, och vann deras byar, och kallade dem HavothJair.
| ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנתיה ויקרא לה נבח בשמו׃ | 42 |
Nobah drog åstad, och vann Kenath med dess döttrar, och kallade dem Nobah efter sitt namn.
