במדבר 24

1 וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו׃

And when Balaam saw that it pleased the LORD to bless Israel, he went not, as at other times, to seek for enchantments, but he set his face toward the wilderness.

2 וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים׃

And Balaam lifted up his eyes, and he saw Israel abiding [in his tents] according to their tribes, and the spirit of God came upon him.

3 וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין׃

And he took up his parable, and said, Balaam the son of Beor hath said, and the man whose eyes are open hath said:

4 נאם שמע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים׃

He hath said, who heard the words of God, who saw the vision of the Almighty, falling [into a trance], but having his eyes open:

5 מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל׃

How goodly are thy tents, O Jacob, [and] thy tabernacles, O Israel!

6 כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי מים׃

As the valleys are they spread forth, as gardens by the river's side, as the trees of lign-aloes which the LORD hath planted, [and] as cedar-trees beside the waters.

7 יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו׃

He shall pour the water out of his buckets, and his seed [shall be] in many waters, and his king shall be higher than Agag, and his kingdom shall be exalted.

8 אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ׃

God brought him forth from Egypt; he hath as it were the strength of a unicorn: he shall eat up the nations his enemies, and shall break their bones, and pierce [them] through with his arrows.

9 כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור׃

He couched, he lay down as a lion, and as a great lion: who shall rouse him? Blessed [is] he that blesseth thee, and cursed [is] he that curseth thee.

10 ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים׃

And Balak's anger was kindled against Balaam, and he smote his hands together: and Balak said to Balaam, I called thee to curse my enemies, and behold, thou hast altogether blessed [them] these three times.

11 ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד׃

Therefore now flee thou to thy place: I thought to promote thee to great honor; but lo, the LORD hath kept thee back from honor.

12 ויאמר בלעם אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דברתי לאמר׃

And Balaam said to Balak, Did I not speak also to thy messengers whom thou sentest to me, saying,

13 אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יהוה לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר יהוה אתו אדבר׃

If Balak would give me his house full of silver and gold, I could not go beyond the commandment of the LORD, to do [either] good or bad of my own mind; [but] what the LORD saith, that will I speak?

14 ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים׃

And now, behold, I go to my people: come [therefore], I will advertise thee what this people will do to thy people in the latter days.

15 וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין׃

And he took up his parable, and said, Balaam the son of Beor hath said, and the man whose eyes are open hath said:

16 נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים׃

He hath said, who heard the words of God, and knew the knowledge of the Most High, [who] saw the vision of the Almighty, falling [into a trance], but having his eyes open:

17 אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת׃

I shall see him, but not now: I shall behold him, but not nigh: there shall come a Star out of Jacob, and a Scepter shall rise out of Israel, and shall smite the corners of Moab, and destroy all the children of Sheth.

18 והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל׃

And Edom shall be a possession, Seir also shall be a possession for his enemies; and Israel shall do valiantly.

19 וירד מיעקב והאביד שריד מעיר׃

Out of Jacob shall come he that shall have dominion, and shall destroy him that remaineth of the city.

20 וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד׃

And when he looked on Amalek, he took up his parable, and said, Amalek [was] the first of the nations, but his latter end [shall be] that he shall perish for ever.

21 וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך׃

And he looked on the Kenites, and took up his parable, and said, Strong is thy dwelling-place, and thou puttest thy nest in a rock.

22 כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך׃

Nevertheless, the Kenite shall be wasted, until Asher shall carry thee away captive.

23 וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל׃

And he took up his parable, and said, Alas, who shall live when God doeth this!

24 וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר וגם הוא עדי אבד׃

And ships [shall come] from the coast of Chittim, and shall afflict Ashur, and shall afflict Eber, and he also shall perish for ever.

25 ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם בלק הלך לדרכו׃

And Balaam arose, and went and returned to his place: and Balak also went his way.