במדבר 14

1 ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃

And all the congregation lifted up their voice, and cried; and the people wept that night.

2 וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו׃

And all the children of Israel murmured against Moses and against Aaron: and the whole congregation said unto them, Would God that we had died in the land of Egypt! or would God we had died in this wilderness!

3 ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃

And wherefore doth the LORD bring us unto this land, to fall by the sword? Our wives and our little ones shall be a prey: were it not better for us to return into Egypt?

4 ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃

And they said one to another, Let us make a captain, and let us return into Egypt.

5 ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל׃

Then Moses and Aaron fell on their faces before all the assembly of the congregation of the children of Israel.

6 ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם׃

And Joshua the son of Nun and Caleb the son of Jephunneh, which were of them that spied out the land, rent their clothes:

7 ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃

and they spake unto all the congregation of the children of Israel, saying, The land, which we passed through to spy it out, is an exceeding good land.

8 אם חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש׃

If the LORD delight in us, then he will bring us into this land, and give it unto us; a land which floweth with milk and honey.

9 אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם׃

Only rebel not against the LORD, neither fear ye the people of the land; for they are bread for us: their defence is removed from over them, and the LORD is with us: fear them not.

10 ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל כל בני ישראל׃

But all the congregation bade stone them with stones. And the glory of the LORD appeared in the tent of meeting unto all the children of Israel.

11 ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃

And the LORD said unto Moses, How long will this people despise me? and how long will they not believe in me, for all the signs which I have wrought among them?

12 אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו׃

I will smite them with the pestilence, and disinherit them, and will make of thee a nation greater and mightier than they.

13 ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו׃

And Moses said unto the LORD, Then the Egyptians shall hear it; for thou broughtest up this people in thy might from among them;

14 ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה׃

and they will tell it to the inhabitants of this land: they have heard that thou LORD art in the midst of this people; for thou LORD art seen face to face, and thy cloud standeth over them, and thou goest before them, in a pillar of cloud by day, and in a pillar of fire by night.

15 והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר׃

Now if thou shalt kill this people as one man, then the nations which have heard the fame of thee will speak, saying,

16 מבלתי יכלת יהוה להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר׃

Because the LORD was not able to bring this people into the land which he sware unto them, therefore he hath slain them in the wilderness.

17 ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃

And now, I pray thee, let the power of the Lord be great, according as thou hast spoken, saying,

18 יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים׃

The LORD is slow to anger, and plenteous in mercy, forgiving iniquity and transgression, and that will by no means clear [the guilty]; visiting the iniquity of the fathers upon the children, upon the third and upon the fourth generation.

19 סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה׃

Pardon, I pray thee, the iniquity of this people according unto the greatness of thy mercy, and according as thou hast forgiven this people, from Egypt even until now.

20 ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃

And the LORD said, I have pardoned according to thy word:

21 ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ׃

but in very deed, as I live, and as all the earth shall be filled with the glory of the LORD;

22 כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃

because all those men which have seen my glory, and my signs, which I wrought in Egypt and in the wilderness, yet have tempted me these ten times, and have not hearkened to my voice;

23 אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה׃

surely they shall not see the land which I sware unto their fathers, neither shall any of them that despised me see it:

24 ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה׃

but my servant Caleb, because he had another spirit with him, and hath followed me fully, him will I bring into the land whereinto he went; and his seed shall possess it.

25 והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף׃

Now the Amalekite and the Canaanite dwell in the valley: tomorrow turn ye, and get you into the wilderness by the way to the Red Sea.

26 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃

And the LORD spake unto Moses and unto Aaron, saying,

27 עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃

How long [shall I bear] with this evil congregation, which murmur against me? I have heard the murmurings of the children of Israel, which they murmur against me.

28 אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃

Say unto them, As I live, saith the LORD, surely as ye have spoken in mine ears, so will I do to you:

29 במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃

your carcases shall fall in this wilderness; and all that were numbered of you, according to your whole number, from twenty years old and upward, which have murmured against me,

30 אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון׃

surely ye shall not come into the land, concerning which I lifted up my hand that I would make you dwell therein, save Caleb the son of Jephunneh, and Joshua the son of Nun.

31 וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה׃

But your little ones, which ye said should be a prey, them will I bring in, and they shall know the land which ye have rejected.

32 ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃

But as for you, your carcases shall fall in this wilderness.

33 ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר׃

And your children shall be wanderers in the wilderness forty years, and shall bear your whoredoms, until your carcases be consumed in the wilderness.

34 במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי׃

After the number of the days in which ye spied out the land, even forty days, for every day a year, shall ye bear your iniquities, even forty years, and ye shall know my alienation.

35 אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃

I the LORD have spoken, surely this will I do unto all this evil congregation, that are gathered together against me: in this wilderness they shall be consumed, and there they shall die.

36 והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ׃

And the men, which Moses sent to spy out the land, who returned, and made all the congregation to murmur against him, by bringing up an evil report against the land,

37 וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃

even those men that did bring up an evil report of the land, died by the plague before the LORD.

38 ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים לתור את הארץ׃

But Joshua the son of Nun, and Caleb the son of Jephunneh, remained alive of those men that went to spy out the land.

39 וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃

And Moses told these words unto all the children of Israel: and the people mourned greatly.

40 וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו׃

And they rose up early in the morning, and gat them up to the top of the mountain, saying, Lo, we be here, and will go up unto the place which the LORD hath promised: for we have sinned.

41 ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח׃

And Moses said, Wherefore now do ye transgress the commandment of the LORD, seeing it shall not prosper?

42 אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃

Go not up, for the LORD is not among you; that ye be not smitten down before your enemies.

43 כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם׃

For there the Amalekite and the Canaanite are before you, and ye shall fall by the sword: because ye are turned back from following the LORD, therefore the LORD will not be with you.

44 ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה׃

But they presumed to go up to the top of the mountain: nevertheless the ark of the covenant of the LORD, and Moses, departed not out of the camp.

45 וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה׃

Then the Amalekite came down, and the Canaanite which dwelt in that mountain, and smote them and beat them down, even unto Hormah.