במדבר 14
| ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃ | 1 |
And all the congregation lifted up their voice, and cried aloud; and the people wept that night.
| וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו׃ | 2 |
And all the people murmured against Moses and against Aaron; and the whole congregation said unto them, Oh who would grant that we had died in the land of Egypt! or that we might but die in this wilderness!
| ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃ | 3 |
And wherefore doth the Lord bring us unto yonder land, to fall by the sword? that our wives and our children may become a prey? is it not better for us to return to Egypt?
| ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃ | 4 |
And they said one to another, Let us appoint a chief, and let us return to Egypt.
| ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל׃ | 5 |
Then fell Moses and Aaron on their faces before all the assembly of the congregation of the children of Israel.
| ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם׃ | 6 |
And Joshua, the son of Nun, and Caleb the son of Yephunneh, of those that had spied out the land, rent their garments.
| ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃ | 7 |
And they said unto all the congregation of the children of Israel, as followeth, The land, through which we have passed to spy it out, this land is exceedingly good.
| אם חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש׃ | 8 |
If the Lord have delight in us, then will he bring us into this land, and give it to us: a land which is flowing with milk and honey.
| אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם׃ | 9 |
Only against the Lord do ye not rebel; and then ye need not fear the people of the land; for they are our bread: their shadow is departed from them, while the Lord is with us; fear them not.
| ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל כל בני ישראל׃ | 10 |
But all the congregation said to stone them with stones: when the glory of the Lord appeared in the tabernacle of the congregation unto all the children of Israel.
| ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃ | 11 |
And the Lord said unto Moses, How long yet shall this people provoke me? and how long yet will they not believe in me, with all the signs which I have shown in the midst of them?
| אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו׃ | 12 |
I will smite them with the pestilence, and root them out, and I will make of thee a nation greater and mightier than they.
| ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו׃ | 13 |
And Moses said unto the Lord, But when the Egyptian hear, from the midst of whom thou hast brought up in thy might this people; —
| ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה׃ | 14 |
And when they tell to the inhabitants of this land, who have heard that thou, Lord, art in the midst of this people, that face to face thou, Lord, art seen, and that thy cloud standeth over them, and that in a pillar of cloud thou goest before them by day, and in a pillar of fire by night; —
| והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר׃ | 15 |
That thou hast killed this people as one man: then will the nations that have heard thy fame, say in this manner,
| מבלתי יכלת יהוה להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר׃ | 16 |
That because the Lord was not able to bring this people into the land which he had sworn unto them, hath he slain them in the wilderness.
| ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃ | 17 |
And now, I beseech thee, let the greatness of the power of the Lord be made manifest, as thou hast spoken, saying,
| יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים׃ | 18 |
The Eternal is long-suffering, and abundant in beneficence, forgiving iniquity and transgression; but who will by no means clear the guilty, visiting the iniquity of the fathers upon the children, upon the third and upon the fourth generation.
| סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה׃ | 19 |
Pardon, I beseech thee, the iniquity of this people, according to the greatness of thy beneficence, and as thou hast been indulgent to this people, from Egypt even until hitherto.
| ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃ | 20 |
And the Lord said, I have pardoned according to thy word.
| ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ׃ | 21 |
But as truly as I live, and as all the earth is filled with the glory of the Lord: —
| כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃ | 22 |
That all the men who have seen my glory, and my signs, which I have displayed in Egypt and in the wilderness, and have tempted me these ten times, and have not hearkened to my voice,
| אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה׃ | 23 |
Shall surely not see the land which I have sworn unto their fathers, yea all those that have provoked me shall not see it.
| ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה׃ | 24 |
But my servant Caleb, as a reward that he had another spirit with him, and followed me fully, —therefore will I bring him into the land whereinto he went; and his seed shall possess it.
| והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף׃ | 25 |
And the Amalekites and the Canaanites dwell in the valley: tomorrow turn you, and set forward into the wilderness by the way to the Red Sea.
| וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃ | 26 |
And the Lord spoke unto Moses and unto Aaron, saying,
| עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃ | 27 |
How long [shall indulgence be given] to this evil congregation, that murmur against me? the murmurings of the children of Israel, which they murmur against me, have I heard.
| אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃ | 28 |
Say unto them, As truly as I live, saith the Lord, as ye have spoken in my ears, so will I do to you:
| במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃ | 29 |
In this wilderness shall your carcasses fall, and all that were numbered of you, according to your whole number, from twenty years old and upward; ye who have murmured against me;
| אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון׃ | 30 |
Truly ye shall not come into the land, concerning which I have lifted up my hand to let you dwell therein; save Caleb the son of Yephunneh, and Joshua the son of Nun.
| וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה׃ | 31 |
But your little ones of which ye said, They would become a prey, them will I bring in, and they shall know the land which ye have despised.
| ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃ | 32 |
But as for you, your carcasses shall fall in this wilderness.
| ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר׃ | 33 |
And your children shall wander about in the wilderness forty years, and bear your backslidings, until your carcasses be spent in the wilderness.
| במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי׃ | 34 |
After the number of the days in which ye spied out the land, forty days, yea, each one day for a year, shall ye bear for your iniquities, forty years; and ye shall experience my withdrawal [of protection].
| אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃ | 35 |
I the Lord have spoken it, surely, this will I do unto all this evil congregation that have assembled against me: in this wilderness shall they be spent, and therein shall they die.
| והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ׃ | 36 |
And the men whom Moses had sent to spy out the land, and who returned, and caused all the congregation to murmur against him, by bringing up an evil report against the land,
| וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃ | 37 |
Even these men, that had brought up the evil report of the land, died by the plague before the Lord.
| ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים לתור את הארץ׃ | 38 |
But Joshua the son of Nun, and Caleb the son of Yephunneh, remained alive of those men, who had gone to spy out the land.
| וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃ | 39 |
And Moses spoke these words unto all the children of Israel; and the people mourned greatly.
| וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו׃ | 40 |
And they rose up early in the morning, and went up to the top of the mountain, saying, Lo, here we are, and we will go up unto the place of which the Lord hath spoken; for we have sinned.
| ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח׃ | 41 |
And Moses said, Wherefore now do ye transgress the order of the Lord? and it will not prosper.
| אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃ | 42 |
Do not go up, for the Lord is not among you; that ye may not be smitten before your enemies.
| כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם׃ | 43 |
For the Amalekites and the Canaanites are there before you, and ye will fall by the sword; since, because ye are turned away from the Lord, the Lord also will not be with you.
| ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה׃ | 44 |
Yet they persisted to go up unto the top of the mountain; but the ark of the covenant of the Lord, and Moses, did not move out of the camp.
| וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה׃ | 45 |
Then came down the Amalekites, and the Canaanites that dwelt on that mountain, and smote them, and discomfited them, even unto Chormah.
