במדבר 14
| ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃ | 1 |
Then everybody there cried out loud all night.
| וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו׃ | 2 |
All the Israelites went and complained to Moses and Aaron, telling them, “If only we'd died in Egypt, or here in this desert!
| ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃ | 3 |
Why is the Lord taking us to this country only to get us killed? Our wives and children will be captured and taken away as slaves! Wouldn't we be better off going back to Egypt?”
| ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃ | 4 |
They said to one another, “Let's choose a new leader us and go back to Egypt.”
| ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל׃ | 5 |
Moses and Aaron fellfacedown on the ground in front of all the assembled Israelites.
| ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם׃ | 6 |
Joshua, son of Nun, and Caleb, son of Jephunneh, were there. They had been part of the group who had gone to spy out the land. They ripped their clothes,
| ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃ | 7 |
and told the Israelites, “The country we traveled through and explored has very good land.
| אם חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש׃ | 8 |
If the Lord is happy with us, he will take us there and give it to us, a land that's so productive it's like flowing with milk and honey.
| אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם׃ | 9 |
Don't rebel and fight against the Lord. You don't need to be afraid of the people living there in the country—we can take them easily! They're defenseless and the Lord is with us. Don't be frightened of them!”
| ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל כל בני ישראל׃ | 10 |
In reply all the people shouted out, “Stone them!” But the glory of the Lord suddenly appeared in the Tent of Meeting, right in the middle of the Israelites.
| ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃ | 11 |
The Lord told Moses, “How long are these people going to reject me? How long are these people going to refuse to trust in me despite all the miracles I have done right in front of them?
| אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו׃ | 12 |
I'm going to make them sick with a disease and kill them. Then I will make you into a nation that's greater and strong than them.”
| ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו׃ | 13 |
But Moses told the Lord, “The Egyptians will find out about it! It was by your power that you led the Israelites out from among them.
| ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה׃ | 14 |
They will tell the people living in this country all about it. They've already heard that you, Lord, are with us Israelites, that you, Lord, are seen face to face, that your cloud stands guard over them, and that you lead them by a pillar of cloud during day and a pillar of fire at night.
| והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר׃ | 15 |
If you kill all these people in one go, the nations who have heard about you will say,
| מבלתי יכלת יהוה להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר׃ | 16 |
‘The Lord killed these people in the desert because he wasn't able to take them to the country he promised to give them. He's killed them all in desert!’
| ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃ | 17 |
Now, Lord, please demonstrate the extent of your power just as you have said:
| יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים׃ | 18 |
The Lord is slow to become angry and is full of trustworthy love, forgiving sin and rebellion. However, he will not allow the guilty to go unpunished, bringing the consequences of the parents' sin on their children, grandchildren, and great-grandchildren.
| סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה׃ | 19 |
Please forgive the sin of these people since your trustworthy love is so great, in the same way that you have forgiven them from the time they left Egypt until now.”
| ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃ | 20 |
“I have forgiven them as you asked,” the Lord replied.
| ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ׃ | 21 |
“But even so, as I live and as the whole earth is filled with the Lord's glory,
| כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃ | 22 |
not a single one of the those who saw my glory and the miracles I did in Egypt and in the desert—but provoked me and refused to obey me time and time again—
| אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה׃ | 23 |
not a single one of them is ever going to see the country I promised to give their forefathers. None of those who rejected me will see it.
| ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה׃ | 24 |
But because my servant Caleb has a totally different spirit and is fully committed to me, I will lead him to the country he visited, and his descendants will own it.
| והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף׃ | 25 |
Since the Amalekites and Canaanites are living in the valleys, tomorrow you are to turn around and head back into the desert, taking the route towards the Red Sea.”
| וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃ | 26 |
The Lord told Moses and Aaron,
| עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃ | 27 |
“How much longer are these wicked people going to criticize me? I've heard what they're saying, making complaints against me.
| אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃ | 28 |
Go and tell them, ‘As I live, declares the Lord, I'll do just what I heard you say you wanted, believe me!
| במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃ | 29 |
All of you will die in this desert, everyone who was registered in the census that counted those aged twenty or over, because you made complaints against me.
| אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון׃ | 30 |
Absolutely none of you will enter the country I promised to give you to live in, except for Caleb, son of Jephunneh, and Joshua, son of Nun.
| וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה׃ | 31 |
However, I will take your children—those you said would be taken away as plunder—into the country you rejected, and they will appreciate it.
| ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃ | 32 |
But you—you are all going to die in this desert.
| ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר׃ | 33 |
Your children will wander in the desert for forty years, suffering because of your lack of trust until all your bodies lie buried in the desert.
| במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי׃ | 34 |
Just as you explored the country for forty days, so shall your punishment for your sins be forty years, a year for every day, and you will see what happens when I oppose you.
| אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃ | 35 |
I, the Lord, have spoken! Just see if I won't do this to all these wicked Israelites who have got together to oppose me! They will end their lives in the desert—they will die there.’”
| והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ׃ | 36 |
The men that Moses had sent to explore the country—those who came back and because they gave a bad report they made all the Israelites complain against the Lord—
| וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃ | 37 |
those men who gave the bad report died before the Lord from plague.
| ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים לתור את הארץ׃ | 38 |
The only ones who lived were Joshua son of Nun and Caleb son of Jephunneh of those who went to explore the country.
| וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃ | 39 |
When Moses told the Israelites what the Lord had said they were very, very sad.
| וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו׃ | 40 |
They got up early the next morning planning to go into the hill country. “Yes we really did sin,” they said, “but now we're here and we'll go where the Lord told us.”
| ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח׃ | 41 |
But Moses objected. “Why are you disobeying the Lord's command? You won't succeed in your plan!
| אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃ | 42 |
Don't try and go, otherwise you will be killed by your enemies, because the Lord isn't with you.
| כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם׃ | 43 |
The Amalekites and Canaanites living there will attack you, and you will die by the sword. Because you rejected the Lord, he won't help you.”
| ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה׃ | 44 |
But they were arrogant and went up into the hill country, even though Moses and the Ark of the Lord's Agreement didn't move from the camp.
| וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה׃ | 45 |
The Amalekites and Canaanites who lived there in the hill country came down and attacked the Israelites and defeated them, and chased them all the way to Hormah.
