במדבר 11
| ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה׃ | 1 |
The people were complaining in the ears of Adonai. When Adonai sh'ma ·heard obeyed· it, his anger burned; and Adonai’s fire burned among them, and consumed some of the outskirts of the camp.
| ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל יהוה ותשקע האש׃ | 2 |
The people cried to Moses [Drawn out]; and Moses [Drawn out] prayed to Adonai, and the fire abated.
| ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש יהוה׃ | 3 |
The name of that place was called Taberah, because Adonai’s fire burned among them.
| והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר׃ | 4 |
The mixed multitude that was among them lusted exceedingly: and the children of Israel [God prevails] also wept again, and said, “Who will give us meat to eat?
| זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים׃ | 5 |
We remember the fish, which we ate in Egypt [Abode of slavery] for nothing; the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic;
| ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו׃ | 6 |
but now we have lost our appetite. There is nothing at all except this manna ·what is it· to look at.”
| והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח׃ | 7 |
The manna ·what is it· was like coriander seed, and its appearance like the appearance of bdellium.
| שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן׃ | 8 |
The people went around, gathered it, and ground it in mills, or beat it in mortars, and boiled it in pots, and made cakes of it. Its taste was like the taste of fresh oil.
| וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו׃ | 9 |
When the dew fell on the camp in the night, the manna ·what is it· fell on it.
| וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו ויחר אף יהוה מאד ובעיני משה רע׃ | 10 |
Moses [Drawn out] sh'ma ·heard obeyed· the people weeping throughout their families, every man at the door of his tent; and Adonai’s anger burned greatly; and Moses [Drawn out] was displeased.
| ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי׃ | 11 |
Moses [Drawn out] said to Adonai, “Why have you treated with your servant so badly? Why haven’t I found chen ·grace· in your sight, that you lay the burden of all this people on me?
| האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו׃ | 12 |
Have I conceived all this people? Have I brought them out, that you should tell me, ‘Carry them in your bosom, as a nurse carries a nursing infant, to the land which you swore to their fathers?’
| מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה׃ | 13 |
Where could I get meat to give to all this people? For they weep to me, saying, ‘Give us meat, that we may eat.’
| לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני׃ | 14 |
I am not able to bear all this people alone, because it is too heavy for me.
| ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי׃ | 15 |
If you treat me this way, please kill me right now, if I have found chen ·grace· in your sight; and don’t let me see my wretchedness.”
| ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך׃ | 16 |
Adonai said to Moses [Drawn out], “Gather to me seventy men of the elders of Israel [God prevails], whom you know to be the elders of the people, and officers over them; and bring them to the Tent of Meeting, that they may stand there with you.
| וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך׃ | 17 |
I will come down and talk with you there. I will take of the breath mind Spirit which is on you, and will put it on them; and they shall bear the burden of the people with you, that you not bear it yourself alone.
| ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם׃ | 18 |
“Say to the people, ‘Sanctify yourselves in preparation for tomorrow, and you will eat meat; for you have wept in the ears of Adonai, saying, “Who will give us meat to eat? For it was well with us in Egypt [Abode of slavery].” Therefore Adonai will give you meat, and you will eat.
| לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום׃ | 19 |
You will not eat one day, nor two days, nor five days, neither ten days, nor twenty days,
| עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים׃ | 20 |
but a whole month, until it comes out at your nostrils, and it is loathsome to you; because you have rejected Adonai who is among you, and have wept before him, saying, “Why did we come out of Egypt [Abode of slavery]?”’”
| ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים׃ | 21 |
Moses [Drawn out] said, “The people, among whom I am, are six hundred thousand men on foot; and you have said, ‘I will give them meat, that they may eat a whole month.’
| הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם׃ | 22 |
Shall flocks and herds be slaughtered for them, to be sufficient for them? Shall all the fish of the sea be gathered together for them, to be sufficient for them?”
| ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא׃ | 23 |
Adonai said to Moses [Drawn out], “Has Adonai’s hand grown short? Now you will see whether my word will happen to you or not.”
| ויצא משה וידבר אל העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל׃ | 24 |
Moses [Drawn out] went out, and told the people Adonai’s words; and he gathered seventy men of the elders of the people, and set them around the Tent.
| וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו׃ | 25 |
Adonai came down in the cloud, and spoke to him, and took of the Spirit that was on him, and put it on the seventy elders. When the Spirit rested on them, they prophesied, but they did so no more.
| וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה׃ | 26 |
But two men remained in the camp. The name of one was Eldad, and the name of the other Medad: and the breath mind Spirit rested on them; and they were of those who were written, but had not gone out to the Tent; and they prophesied in the camp.
| וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה׃ | 27 |
A young man ran, and told Moses [Drawn out], and said, “Eldad and Medad are prophesying in the camp!”
| ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם׃ | 28 |
Joshua [Yah Salvation] the son of Nun, the servant of Moses [Drawn out], one of his chosen men, answered, “My lord Moses [Drawn out], forbid them!”
| ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את רוחו עליהם׃ | 29 |
Moses [Drawn out] said to him, “Are you jealous for my sake? I wish that all Adonai’s people were prophets, that Adonai would put his breath mind Spirit on them!”
| ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל׃ | 30 |
Moses [Drawn out] went into the camp, he and the elders of Israel [God prevails].
| ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ׃ | 31 |
A wind from Adonai went out and brought quails from the sea, and let them fall by the camp, about a day’s journey [approximately 20 mi; 32.19 km] on this side, and a day’s journey [approximately 20 mi; 32.19 km]on the other side, around the camp, and about two cubits [36 in; 91.44 cm] above the surface of the earth.
| ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה׃ | 32 |
The people rose up all that day, and all of that night, and all the next day, and gathered the quails. He who gathered least gathered ten homers; and they spread them all out for themselves around the camp.
| הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד׃ | 33 |
While the meat was still between their teeth, before it was chewed, Adonai’s anger burned against the people, and Adonai struck the people with a very great plague.
| ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים׃ | 34 |
The name of that place was called Kibroth Hattaavah, because there they buried the people who lusted.
| מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות׃ | 35 |
From Kibroth Hattaavah the people traveled to Hazeroth; and they stayed at Hazeroth.
