מתיו 20

1 כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו׃

Car le Royaume des cieux est semblable à un père de famille, qui sortit dès le point du jour afin de louer des ouvriers pour sa vigne.

2 והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו׃

Et quand il eut accordé avec les ouvriers à un denier par jour, il les envoya à sa vigne.

3 ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק׃

Puis étant sorti sur les trois heures, il en vit d'autres qui étaient au marché, sans rien faire;

4 ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו׃

Auxquels il dit: allez-vous-en aussi à ma vigne, et je vous donnerai ce qui sera raisonnable.

5 ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה׃

Et ils y allèrent. Puis il sortit encore environ sur les six heures, et sur les neuf heures, et il en fit de même.

6 ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום׃

Et étant sorti sur les onze heures, il en trouva d'autres qui étaient sans rien faire, auxquels il dit: pourquoi vous tenez-vous ici tout le jour sans rien faire?

7 ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם׃

Ils lui répondirent: parce que personne ne nous a loués. Et il leur dit: allez-vous-en aussi à ma vigne, et vous recevrez ce qui sera raisonnable.

8 ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים׃

Et le soir étant venu, le maître de la vigne dit à celui qui avait la charge de ses affaires: appelle les ouvriers, et leur paye leur salaire, en commençant depuis les derniers jusques aux premiers.

9 ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד׃

Alors ceux qui avaient été loués vers les onze heures étant venus, ils reçurent chacun un denier.

10 ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד׃

Or quand les premiers furent venus ils croyaient recevoir davantage, mais ils reçurent aussi chacun un denier.

11 ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר׃

Et l'ayant reçu, ils murmuraient contre le père de famille,

12 אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו׃

En disant: ces derniers n'ont travaillé qu'une heure, et tu les as faits égaux à nous, qui avons porté le faix du jour, et la chaleur.

13 ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי׃

Et il répondit à l'un d'eux, et lui dit: mon ami, je ne te fais point de tort, n'as-tu pas accordé avec moi à un denier?

14 קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך׃

Prends ce qui est à toi, et t'en va; mais si je veux donner à ce dernier autant qu'à toi,

15 הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי׃

Ne m'est-il pas permis de faire ce que je veux de mes biens? ton œil est-il malin de ce que je suis bon?

16 ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

Ainsi les derniers seront les premiers, et les premiers seront les derniers, car il y a beaucoup d'appelés, mais peu d'élus.

17 ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך׃

Et Jésus montant à Jérusalem, prit à part sur le chemin ses douze Disciples, et leur dit:

18 הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות׃

Voici, nous montons à Jérusalem, et le Fils de l'homme sera livré aux principaux Sacrificateurs et aux Scribes, et ils le condamneront à la mort.

19 ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום׃

Ils le livreront aux Gentils pour s'en moquer, le fouetter, et le crucifier; mais le troisième jour il ressuscitera.

20 אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר׃

Alors la mère des fils de Zébédée vint à lui avec ses fils, se prosternant, et lui demandant une grâce.

21 ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך׃

Et il lui dit: que veux-tu? Elle lui dit: ordonne que mes deux fils, qui sont ici, soient assis l'un à ta main droite, et l'autre à ta gauche dans ton Royaume.

22 ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל׃

Et Jésus répondit et dit: vous ne savez ce que vous demandez, pouvez-vous boire la coupe que je dois boire, et être baptisés du baptême dont je dois être baptisé; ils lui répondirent: nous le pouvons.

23 ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי׃

Et il leur dit: il est vrai que vous boirez ma coupe, et que vous serez baptisés du baptême dont je serai baptisé; mais d'être assis à ma droite ou à ma gauche, ce n'est point à moi de le donner, mais [il sera donné] à ceux à qui cela est destiné par mon Père.

24 ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים׃

Les dix [autres Disciples] ayant ouï cela, furent indignés contre les deux frères.

25 וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם׃

Mais Jésus les ayant appelés, leur dit: vous savez que les Princes des nations les maîtrisent, et que les Grands usent d'autorité sur elles.

26 ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת׃

Mais il n'en sera pas ainsi entre vous: au contraire, quiconque voudra être grand entre vous, qu'il soit votre serviteur.

27 והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד׃

Et quiconque voudra être le premier entre vous, qu'il soit votre serviteur.

28 כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים׃

De même que le Fils de l'homme n'est pas venu pour être servi, mais pour servir, et afin de donner sa vie en rançon pour plusieurs.

29 ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב׃

Et comme ils partaient de Jéricho, une grande troupe le suivit.

30 והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד׃

Et voici, deux aveugles qui étaient assis au bord du chemin, ayant ouï que Jésus passait, crièrent, en disant: Seigneur, Fils de David! aie pitié de nous!

31 ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד׃

Et la troupe les reprit, afin qu'ils se tussent; mais ils criaient encore plus fort: Seigneur, Fils de David! aie pitié de nous!

32 ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם׃

Et Jésus s'arrêtant, les appela, et leur dit: que voulez-vous que je vous fasse?

33 ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו׃

Ils lui dirent: Seigneur, que nos yeux soient ouverts.

34 ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו׃

Et Jésus étant ému de compassion, toucha leurs yeux, et incontinent leurs yeux recouvrèrent la vue; et ils le suivirent.