מתיו 15
| אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים׃ | 1 |
aparaM yirUshAlamnagarIyAH katipayA adhyApakAH phirUshinashcha yIshoH samIpamAgatya kathayAmAsuH,
| ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם׃ | 2 |
tava shiShyAH kimartham aprakShAlitakarai rbhakShitvA paramparAgataM prAchInAnAM vyavahAraM la Nvante?
| ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם׃ | 3 |
tato yIshuH pratyuvAcha, yUyaM paramparAgatAchAreNa kuta IshvarAj nAM la Nvadhve|
| כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ | 4 |
Ishvara ityAj nApayat, tvaM nijapitarau saMmanyethAH, yena cha nijapitarau nindyete, sa nishchitaM mriyeta;
| ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו׃ | 5 |
kintu yUyaM vadatha, yaH svajanakaM svajananIM vA vAkyamidaM vadati, yuvAM matto yallabhethe, tat nyavidyata,
| ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם׃ | 6 |
sa nijapitarau puna rna saMmaMsyate| itthaM yUyaM paramparAgatena sveShAmAchAreNeshvarIyAj nAM lumpatha|
| חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר׃ | 7 |
re kapaTinaH sarvve yishayiyo yuShmAnadhi bhaviShyadvachanAnyetAni samyag uktavAn|
| העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃ | 8 |
vadanai rmanujA ete samAyAnti madantikaM| tathAdharai rmadIya ncha mAnaM kurvvanti te narAH|
| ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃ | 9 |
kintu teShAM mano matto vidUraeva tiShThati| shikShayanto vidhIn nrAj nA bhajante mAM mudhaiva te|
| ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו׃ | 10 |
tato yIshu rlokAn AhUya proktavAn, yUyaM shrutvA budhyadhbaM|
| לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם׃ | 11 |
yanmukhaM pravishati, tat manujam amedhyaM na karoti, kintu yadAsyAt nirgachChati, tadeva mAnuShamamedhyI karotI|
| ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו׃ | 12 |
tadAnIM shiShyA Agatya tasmai kathayA nchakruH, etAM kathAM shrutvA phirUshino vyarajyanta, tat kiM bhavatA j nAyate?
| ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר׃ | 13 |
sa pratyavadat, mama svargasthaH pitA yaM ka nchida NkuraM nAropayat, sa utpAvdyate|
| הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור׃ | 14 |
te tiShThantu, te andhamanujAnAm andhamArgadarshakA eva; yadyandho. andhaM panthAnaM darshayati, tarhyubhau gartte patataH|
| ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה׃ | 15 |
tadA pitarastaM pratyavadat, dR^iShTAntamimamasmAn bodhayatu|
| ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה׃ | 16 |
yIshunA proktaM, yUyamadya yAvat kimabodhAH stha?
| העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות׃ | 17 |
kathAmimAM kiM na budhyadhbe? yadAsyaM previshati, tad udare patan bahirniryAti,
| אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם׃ | 18 |
kintvAsyAd yanniryAti, tad antaHkaraNAt niryAtatvAt manujamamedhyaM karoti|
| כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים׃ | 19 |
yato. antaHkaraNAt kuchintA badhaH pAradArikatA veshyAgamanaM chairyyaM mithyAsAkShyam IshvaranindA chaitAni sarvvANi niryyAnti|
| אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם׃ | 20 |
etAni manuShyamapavitrI kurvvanti kintvaprakShAlitakareNa bhojanaM manujamamedhyaM na karoti|
| ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון׃ | 21 |
anantaraM yIshustasmAt sthAnAt prasthAya sorasIdonnagarayoH sImAmupatasyau|
| והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד׃ | 22 |
tadA tatsImAtaH kAchit kinAnIyA yoShid Agatya tamuchchairuvAcha, he prabho dAyUdaH santAna, mamaikA duhitAste sA bhUtagrastA satI mahAkleshaM prApnoti mama dayasva|
| והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו׃ | 23 |
kintu yIshustAM kimapi noktavAn, tataH shiShyA Agatya taM nivedayAmAsuH, eShA yoShid asmAkaM pashchAd uchchairAhUyAgachChati, enAM visR^ijatu|
| ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל׃ | 24 |
tadA sa pratyavadat, isrAyelgotrasya hAritameShAn vinA kasyApyanyasya samIpaM nAhaM preShitosmi|
| והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני׃ | 25 |
tataH sA nArIsamAgatya taM praNamya jagAda, he prabho mAmupakuru|
| ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ | 26 |
sa uktavAn, bAlakAnAM bhakShyamAdAya sArameyebhyo dAnaM nochitaM|
| ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם׃ | 27 |
tadA sA babhAShe, he prabho, tat satyaM, tathApi prabho rbha nchAd yaduchChiShTaM patati, tat sArameyAH khAdanti|
| ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא׃ | 28 |
tato yIshuH pratyavadat, he yoShit, tava vishvAso mahAn tasmAt tava manobhilaShitaM sidyyatu, tena tasyAH kanyA tasminneva daNDe nirAmayAbhavat|
| ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם׃ | 29 |
anantaraM yIshastasmAt sthAnAt prasthAya gAlIlsAgarasya sannidhimAgatya dharAdharamAruhya tatropavivesha|
| ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם׃ | 30 |
pashchAt jananivaho bahUn kha nchAndhamUkashuShkakaramAnuShAn AdAya yIshoH samIpamAgatya tachcharaNAntike sthApayAmAsuH, tataH sA tAn nirAmayAn akarot|
| ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל׃ | 31 |
itthaM mUkA vAkyaM vadanti, shuShkakarAH svAsthyamAyAnti, pa Ngavo gachChanti, andhA vIkShante, iti vilokya lokA vismayaM manyamAnA isrAyela IshvaraM dhanyaM babhAShire|
| ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך׃ | 32 |
tadAnIM yIshuH svashiShyAn AhUya gaditavAn, etajjananivaheShu mama dayA jAyate, ete dinatrayaM mayA sAkaM santi, eShAM bhakShyavastu cha ka nchidapi nAsti, tasmAdahametAnakR^itAhArAn na visrakShyAmi, tathAtve vartmamadhye klAmyeShuH|
| ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה׃ | 33 |
tadA shiShyA UchuH, etasmin prAntaramadhya etAvato martyAn tarpayituM vayaM kutra pUpAn prApsyAmaH?
| ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃ | 34 |
yIshurapR^ichChat, yuShmAkaM nikaTe kati pUpA Asate? ta UchuH, saptapUpA alpAH kShudramInAshcha santi|
| ויצו את המון העם לשבת לארץ׃ | 35 |
tadAnIM sa lokanivahaM bhUmAvupaveShTum Adishya
| ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃ | 36 |
tAn saptapUpAn mInAMshcha gR^ihlan IshvarIyaguNAn anUdya bhaMktvA shiShyebhyo dadau, shiShyA lokebhyo daduH|
| ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃ | 37 |
tataH sarvve bhuktvA tR^iptavantaH; tadavashiShTabhakShyeNa saptaDalakAn paripUryya saMjagR^ihuH|
| והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃ | 38 |
te bhoktAro yoShito bAlakAMshcha vihAya prAyeNa chatuHsahasrANi puruShA Asan|
| וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא׃ | 39 |
tataH paraM sa jananivahaM visR^ijya tarimAruhya magdalApradeshaM gatavAn|
