ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם׃ | 1 |
נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃ | 2 |
והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק׃ | 3 |
ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם׃ | 4 |
וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע׃ | 5 |
ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃ | 6 |
ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה׃ | 7 |
ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים׃ | 8 |
והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם׃ | 9 |
אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא׃ | 10 |
ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו׃ | 11 |
ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה׃ | 12 |
ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים׃ | 13 |
וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת׃ | 14 |
ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס׃ | 15 |
ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו׃ | 16 |
וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם׃ | 17 |
עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו׃ | 18 |
כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר׃ | 19 |
ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה׃ | 20 |
ויאמר אליהם איך לא תבינו׃ | 21 |
ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃ | 22 |
ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃ | 23 |
ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃ | 24 |
ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק׃ | 25 |
וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר׃ | 26 |
ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל כפרי קיסרין של פילפוס ויהי בדרך וישאל את תלמידיו ויאמר אליהם מה אמרים עלי האנשים מי אני׃ | 27 |
ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן הנביאים׃ | 28 |
וישאל אתם לאמר ואתם מה תאמרו עלי מי אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח׃ | 29 |
ויצו אתם בגערה לבלתי דבר עליו לאיש׃ | 30 |
ויחל ללמדם כי צריך בן האדם לענות הרבה וימאס על ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום׃ | 31 |
והוא בגלוי דבר את הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער בו׃ | 32 |
ויפן אחריו ויבט את תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם לדברי האדם׃ | 33 |
ויקרא אל העם ואל תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את צלבו וילך אחרי׃ | 34 |
כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה׃ | 35 |
כי מה יסכן לאדם כי יקנה את כל העולם ונשחתה נפשו׃ | 36 |
או מה יתן איש פדיון נפשו׃ | 37 |
כי כל איש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף הוא יהיה לחרפה לבן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים׃ | 38 |