מארק 8
| ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם׃ | 1 |
In those days the multitude being very great, and having nothing to eat, Jesus called his disciples, and saith to them,
| נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃ | 2 |
I have compassion on the multitude, because they have now been with me three days, and have nothing to eat:
| והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק׃ | 3 |
And if I send them away fasting to their own houses, they will faint by the way: for some of them came from a distance.
| ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם׃ | 4 |
And his disciples answered him, From whence can a man satisfy these [men] with bread here in the wilderness?
| וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע׃ | 5 |
And he asked them, How many loaves have ye? And they said, Seven.
| ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃ | 6 |
And he commanded the people to sit down on the ground: and he took the seven loaves, and gave thanks, and broke, and gave to his disciples to set before [them]; and they set [them] before the people.
| ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה׃ | 7 |
And they had a few small fishes: and he blessed, and commanded to set them also before [them].
| ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים׃ | 8 |
So they ate, and were satisfied: and they took up of the fragments that were left, seven baskets.
| והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם׃ | 9 |
And they that had eaten were about four thousand: and he dismissed them.
| אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא׃ | 10 |
And forthwith he entered into a boat with his disciples, and came into the parts of Dalmanutha.
| ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו׃ | 11 |
And the Pharisees came forth, and began to question with him, seeking from him a sign from heaven, tempting him.
| ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה׃ | 12 |
And he sighed deeply in his spirit, and saith, Why doth this generation seek for a sign? Verily I say to you, There shall no sign be given to this generation.
| ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים׃ | 13 |
And he left them, and entering into the boat again, departed to the other side.
| וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת׃ | 14 |
Now [the disciples] had forgotten to take bread, neither had they in the boat with them more than one loaf.
| ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס׃ | 15 |
And he charged them saying, Take heed, beware of the leaven of the Pharisees, and [of] the leaven of Herod.
| ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו׃ | 16 |
And they reasoned among themselves, saying, [It is] because we have no bread.
| וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם׃ | 17 |
And when Jesus knew [it], he saith to them, Why reason ye, because ye have no bread? perceive ye not yet, neither understand? have ye your heart yet hardened?
| עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו׃ | 18 |
Having eyes, see ye not? and having ears, hear ye not? and do ye not remember?
| כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר׃ | 19 |
When I divided the five loaves among five thousand, how many baskets full of fragments took ye up? They say to him, Twelve.
| ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה׃ | 20 |
And when the seven among four thousand, how many baskets full of fragments took ye up? And they said, Seven.
| ויאמר אליהם איך לא תבינו׃ | 21 |
And he said to them, How is it that ye do not understand?
| ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃ | 22 |
And he cometh to Bethsaida; and they bring a blind man to him, and besought him to touch him.
| ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃ | 23 |
And he took the blind man by the hand, and led him out of the town; and when he had spit on his eyes, and put his hands upon him, he asked him if he saw aught.
| ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃ | 24 |
And he looked up, and said, I see men as trees walking.
| ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק׃ | 25 |
After that, he put [his] hands again upon his eyes, and made him look up: and he was restored, and saw every man clearly.
| וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר׃ | 26 |
And he sent him away to his house, saying, Neither go into the town, nor tell [it] to any in the town.
| ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל כפרי קיסרין של פילפוס ויהי בדרך וישאל את תלמידיו ויאמר אליהם מה אמרים עלי האנשים מי אני׃ | 27 |
And Jesus went out, and his disciples, into the towns of Cesarea Philippi: and by the way he asked his disciples, saying to them, Who do men say that I am?
| ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן הנביאים׃ | 28 |
And they answered, John the Baptist: but some [say], Elijah; and others, One of the prophets,
| וישאל אתם לאמר ואתם מה תאמרו עלי מי אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח׃ | 29 |
And he saith to them, But who say ye that I am? And Peter answereth and saith to him, Thou art the Christ.
| ויצו אתם בגערה לבלתי דבר עליו לאיש׃ | 30 |
And he charged them that they should tell no man of him.
| ויחל ללמדם כי צריך בן האדם לענות הרבה וימאס על ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום׃ | 31 |
And he began to teach them, that the Son of man must suffer many things, and be rejected by the elders, and the chief priests, and scribes, and be killed, and after three days rise again.
| והוא בגלוי דבר את הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער בו׃ | 32 |
And he spoke that saying openly. And Peter took him, and began to rebuke him.
| ויפן אחריו ויבט את תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם לדברי האדם׃ | 33 |
But when he had turned about, and looked on his disciples, he rebuked Peter, saying, Get thee behind me, Satan: for thou savorest not the things that are of God, but the things that are of men.
| ויקרא אל העם ואל תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את צלבו וילך אחרי׃ | 34 |
And when he had called the people [to him] with his disciples also, he said to them, Whoever will come after me, let him deny himself, and take up his cross, and follow me.
| כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה׃ | 35 |
For whoever will save his life, shall lose it; but whoever shall lose his life for my sake and the gospel's, the same shall save it.
| כי מה יסכן לאדם כי יקנה את כל העולם ונשחתה נפשו׃ | 36 |
For what shall it profit a man, if he shall gain the whole world, and lose his own soul:
| או מה יתן איש פדיון נפשו׃ | 37 |
Or what will a man give in exchange for his soul?
| כי כל איש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף הוא יהיה לחרפה לבן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים׃ | 38 |
Whoever therefore shall be ashamed of me, and of my words, in this adulterous and sinful generation; of him also will the Son of man be ashamed, when he cometh in the glory of his Father with the holy angels.
