מארק 7
| ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃ | 1 |
Et conveniunt ad eum Pharisaei, et quidam de Scribis, venientes ab Ierosolymis.
| ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃ | 2 |
Et cum vidissent quosdam ex discipulis eius communibus manibus, idest non lotis, manducare panes, vituperaverunt.
| כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃ | 3 |
Pharisaei enim, et omnes Iudaei, nisi crebro laverint manus, non manducant, tenentes traditionem seniorum:
| ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃ | 4 |
et a foro venientes nisi baptizentur, non comedunt: et alia multa sunt, quae tradita sunt illis servare, baptismata calicum, et urceorum, et aeramentorum, et lectorum:
| וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃ | 5 |
et interrogabant eum Pharisaei, et Scribae: Quare discipuli tui non ambulant iuxta traditionem seniorum, sed communibus manibus manducant panem?
| ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃ | 6 |
At ille respondens, dixit eis: Bene prophetavit Isaias de vobis hypocritis, sicut scriptum est: Populus hic labiis me honorat, cor autem eorum longe est a me.
| ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃ | 7 |
in vanum autem me colunt, docentes doctrinas, et praecepta hominum.
| כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃ | 8 |
Relinquentes enim mandatum Dei, tenetis traditiones hominum, baptismata urceorum, et calicum: et alia similia his facitis multa.
| ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃ | 9 |
Et dicebat illis: Bene irritum fecistis praeceptum Dei, ut traditionem vestram servetis.
| כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ | 10 |
Moyses enim dixit: Honora patrem tuum, et matrem tuam. Et: Qui maledixerit patri, vel matri, morte moriatur.
| ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃ | 11 |
Vos autem dicitis: Si dixerit homo patri, aut matri, Corban, (quod est donum) quodcumque ex me, tibi profuerit:
| ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃ | 12 |
et ultra non dimittitis eum quidquam facere patri suo, aut matri,
| ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃ | 13 |
rescindentes verbum Dei per traditionem vestram, quam tradidistis: et similia huiusmodi multa facitis.
| ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃ | 14 |
Et advocans iterum turbam, dicebat illis: Audite me omnes, et intelligite.
| אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃ | 15 |
Nihil est extra hominem introiens in eum, quod possit eum coinquinare, sed quae de homine procedunt illa sunt, quae coinquinant hominem.
| כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ | 16 |
Si quis habet aures audiendi, audiat.
| ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃ | 17 |
Et cum introisset in domum a turba, interrogabant eum discipuli eius parabolam.
| ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃ | 18 |
Et ait illis: Sic et vos imprudentes estis? Non intelligitis quia omne extrinsecus introiens in hominem, non potest eum coinquinare:
| כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃ | 19 |
quia non intrat in cor eius, sed in ventrum vadit, et in secessum exit, purgans omnes escas?
| ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃ | 20 |
Dicebat autem, quoniam quae de homine exeunt, illa coinquinant hominem.
| כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃ | 21 |
Abintus enim de corde hominum malae cogitationes procedunt, adulteria, fornicationes, homicidia,
| 22 |
furta, avaritiae, nequitiae, dolus, impudicitiae, oculus malus, blasphemia, superbia, stultitia.
| כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃ | 23 |
Omnia haec mala abintus procedunt, et coinquinant hominem.
| ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃ | 24 |
Et inde surgens abiit in fines Tyri, et Sidonis: et ingressus domum, neminem voluit scire, et non potuit latere.
| כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃ | 25 |
Mulier enim statim ut audivit de eo, cuius filia habebat spiritum immundum, intravit, et procidit ad pedes eius.
| והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃ | 26 |
Erat enim mulier Gentilis, Syrophoenissa genere. Et rogabat eum ut daemonium eiiceret de filia eius.
| ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ | 27 |
Qui dixit illi: Sine prius saturari filios: non est enim bonum sumere panem filiorum, et mittere canibus.
| ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃ | 28 |
At illa respondit, et dixit illi: Utique Domine, nam et catelli comedunt sub mensa de micis puerorum.
| ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃ | 29 |
Et ait illi: Propter hunc sermonem vade, exiit daemonium a filia tua.
| ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃ | 30 |
Et cum abiisset domum suam, invenit puellam iacentem supra lectum, et daemonium exiisse.
| וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃ | 31 |
Et iterum exiens de finibus Tyri, venit per Sidonem ad Mare Galilaeae inter medios fines Decapoleos.
| ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃ | 32 |
Et adducunt ei surdum, et mutum, et deprecabantur eum, ut imponat illi manum.
| ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃ | 33 |
Et apprehendens eum de turba seorsum, misit digitos suos in auriculas eius: et expuens, tetigit linguam eius:
| ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃ | 34 |
et suscipiens in caelum, ingemuit, et ait illi: Ephphetha, quod est adaperire.
| וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃ | 35 |
Et statim apertae sunt aures eius, et solutum est vinculum linguae eius, et loquebatur recte.
| ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃ | 36 |
Et praecepit illis ne cui dicerent. Quanto autem eis praecipiebat, tanto magis plus praedicabant:
| וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃ | 37 |
et eo amplius admirabantur, dicentes: Bene omnia fecit: et surdos fecit audire, et mutos loqui.
