מארק 6
| ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃ | 1 |
And he departed thence, and came into his own country; and his disciples followed him.
| וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃ | 2 |
And when the sabbath came, he began to teach in the synagogue. And many that heard him were astonished, and said: Whence has this man these things? and what wisdom is this which is given to him, that even such mighty deeds are done by his hands?
| הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃ | 3 |
Is not this the carpenter, the son of Mary, the brother of James and Joses and Judah and Simon? And are not his sisters here with us? And they found in him cause for offense.
| ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃ | 4 |
But Jesus said to them: A prophet is not without honor, unless in his own country, and among his own relatives, and in his own house.
| ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃ | 5 |
And he was unable to do any mighty deed there, except that he laid his hands on a few sick persons and cured them;
| ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃ | 6 |
and he wondered at their unbelief. And he went to the villages round about, and taught.
| ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃ | 7 |
And he called to him the twelve, and began to send them out, two and two, and gave them authority over unclean spirits.
| ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃ | 8 |
And he commanded them to take nothing for their journey, but a staff only; no bag, no bread, no money in their purses;
| רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃ | 9 |
but to be shod with sandals, and not to put on two coats.
| ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃ | 10 |
And he said to them: Wherever you enter a house, there make your home till you depart from that place.
| וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃ | 11 |
And whoever will not receive you, nor hear you, when you go out from that place, shake off the dust under your feet, for a testimony against them. Verily I say to you, It shall be more tolerable for Sodom or Gomorrah in the day of judgment, than for that city.
| ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃ | 12 |
And they went out and preached that men should repent;
| ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃ | 13 |
and they cast out many demons, and anointed with oil many that were sick, and cured them.
| וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃ | 14 |
And Herod the king heard of him, for his name had become known; and he said: John the Immerser has risen from the dead, and for this reason, the powers of the spiritual world are active within him.
| ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃ | 15 |
Others said: He is Elijah. Others said: He is a prophet like one of the prophets.
| וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃ | 16 |
But when Herod heard of him, he said: John, whom I beheaded, has risen from the dead.
| כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃ | 17 |
For Herod himself had sent and taken John, and bound him in prison on account of Herodias, the wife of his brother Philip; for he had married her.
| יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃ | 18 |
For John said to Herod: It is not lawful for you to have your brother’s wife.
| ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃ | 19 |
And Herodias was angry with him, and desired to have him killed, and was not able;
| כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃ | 20 |
for Herod feared John, because he knew him to be a just and holy man; and he kept him in safety. And having heard him, he did many things, and heard him with pleasure.
| ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃ | 21 |
And a suitable day having come, when Herod, on his birthday, made a supper for his great men, and his chief officers, and the first men of Galilee;
| ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃ | 22 |
and the daughter of this Herodias having come in, and danced, and pleased Herod and his guests, the king said to the maiden: Ask me what you will, and I will give it to you.
| וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃ | 23 |
And he swore to her: Whatever you ask, I will give you, to the half of my kingdom.
| ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃ | 24 |
But she went out, and said to her mother: What shall I ask? She replied: The head of John the Immerser.
| ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃ | 25 |
And she came in immediately, with haste, to the king, and made her request, saying: I desire that you give me, at once, in a dish, the head of John the Immerser.
| ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃ | 26 |
And the king was very sad; yet, on account of his oath and his guests, he would not reject her.
| ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃ | 27 |
And the king immediately sent one of his guards, and commanded his head to be brought.
| וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃ | 28 |
And he went and beheaded him in the prison, and brought his head in a dish, and gave it to the maiden; and the maiden gave it to her mother.
| וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃ | 29 |
And when his disciples heard of it, they came and took away his body, and laid it in a tomb.
| ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃ | 30 |
And the apostles came together to Jesus, and told him all things, both what they had done and what they had taught.
| ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃ | 31 |
And he said to them: Come yourselves privately into a desert place, and rest awhile. For there were many coming and going, and they had not leisure even to eat.
| וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃ | 32 |
And they went away, by ship, into a desert place, privately.
| וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃ | 33 |
And many saw them departing, and recognized him; and they ran thither on foot from all the cities, and went before them, and came together to him.
| ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃ | 34 |
And when Jesus came out, he saw a great multitude, and had compassion on them, because they were as sheep that had no shepherd. And he began to teach them many things.
| ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃ | 35 |
And when much of the day was now spent, his disciples came to him, and said: This is a desert place, and much of the day is now spent;
| שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃ | 36 |
send them away, that they may go into the country and the villages round about, and buy bread for themselves: for they have nothing to eat.
| ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃ | 37 |
He answered and said to them: Do you give them food. And they said to him: Shall we go and buy two hundred denarii worth of bread, and give them food?
| ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃ | 38 |
He said to them: How many loaves have you? Go and see. And when they had learned, they said: Five, and two fishes.
| ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃ | 39 |
And he commanded them to make all recline in table parties upon the green grass.
| וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃ | 40 |
And they reclined in oblong squares, by hundreds, and by fifties.
| ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃ | 41 |
And he took the five loaves and the two fishes, and looked up to heaven, and blessed; and he broke the loaves, and gave them to the disciples to place before them. And he divided the two fishes among them all.
| ויאכלו כלם וישבעו׃ | 42 |
And they all ate, and were satisfied;
| וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃ | 43 |
and they took up twelve baskets full of the broken pieces, and of the fishes.
| והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃ | 44 |
And those who ate of the loaves were about five thousand men.
| ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃ | 45 |
And he immediately compelled his disciples to get into the ship, and to go before him to the opposite side, to Bethsaida, while he sent the multitude away.
| ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃ | 46 |
And when he had sent them away, he went into the mountain to pray.
| ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃ | 47 |
And when evening came, the ship was in the midst of the sea, and he alone upon the land.
| וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃ | 48 |
And he saw them toiling in rowing; for the wind was against them. And about the fourth watch of the night, he came to them, walking on the sea, and intended to pass by them.
| והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃ | 49 |
But when they saw him walking on the sea, they thought it was a specter, and cried out;
| כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃ | 50 |
for they all saw him, and were troubled. And he immediately spoke to them, and said: Take courage; it is I; be not afraid.
| וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃ | 51 |
And he went up to them into the ship; and the wind ceased. And they were greatly amazed in themselves beyond measure, and wondered;
| כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃ | 52 |
for they had learned nothing from the loaves: for their heart was hardened.
| ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃ | 53 |
And when they had passed over, they came to the land of Gennesaret, and drew the ship ashore.
| ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃ | 54 |
And when they had come out of the ship, the people immediately recognized him,
| וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃ | 55 |
and ran through the whole of that region round about, and began to carry the sick on beds, wherever they heard that he was.
| ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃ | 56 |
And whatever place he entered, whether villages or cities or country, they laid the sick in the market-places, and besought him that they might touch even the fringe of his mantle: and as many as touched him were saved.
