מארק 4
| וישב אל הים ויחל ללמד ויקהלו אליו המון עם רב עד אשר ירד לשבת באניה בים וכל העם עומד על חוף הים ביבשה׃ | 1 |
Et iterum coepit docere ad mare: et congregata est ad eum turba multa, ita ut navim ascendens sederet in mari, et omnis turba circa mare super terram erat:
| וילמדם הרבה במשלים ויאמר אליהם בלמדו אתם׃ | 2 |
et docebat eos in parabolis multa, et dicebat illis in doctrina sua:
| שמעו שמוע הנה הזרע יצא לזרע׃ | 3 |
Audite: ecce exiit seminans ad seminandum.
| ויהי בזרעו ויפל מן הזרע על יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלהו׃ | 4 |
Et dum seminat, aliud cecidit circa viam, et venerunt volucres caeli, et comederunt illud.
| ויש אשר נפל על מקום הסלע אשר אין לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא היה לו עמק אדמה׃ | 5 |
Aliud vero cecidit super petrosa, ubi non habuit terram multam: et statim exortum est, quoniam non habebat altitudinem terrae:
| ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי אין לו שרש׃ | 6 |
et quando exortus est sol, exaestuavit: et eo quod non habebat radicem, exaruit.
| ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו ולא נתן פרי׃ | 7 |
Et aliud cecidit in spinas: et ascenderunt spinae, et suffocaverunt illud, et fructum non dedit.
| ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי עלה וגדל ויעש זה שלשים שערים וזה ששים וזה מאה׃ | 8 |
Et aliud cecidit in terram bonam: et dabat fructum ascendentem, et crescentem, et afferebat unum trigesimum, unum sexagesimum, et unum centesimum.
| ויאמר אליהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ | 9 |
Et dicebat: Qui habet aures audiendi, audiat.
| ויהי בהיותו לבדו וישאלוהו האנשים אשר סביביו עם שנים העשר על המשל׃ | 10 |
Et cum esset singularis, interrogaverunt eum hi, qui cum eo erant duodecim, parabolam.
| ויאמר אליהם לכם נתן לדעת סוד מלכות האלהים ואשר בחוץ להם הכל במשלים׃ | 11 |
Et dicebat eis: Vobis datum est nosse mysterium regni Dei: illis autem, qui foris sunt, in parabolis omnia fiunt:
| למען יראו ראו ולא ידעו ושמעו שמוע ולא יבינו פן ישובו ונסלח לחטאתם׃ | 12 |
ut videntes videant, et non videant: et audientes audiant, et non intelligant: nequando convertantur, et dimittantur eis peccata.
| ויאמר להם הן לא ידעתם את המשל הזה ואיך תבינו את המשלים כלם׃ | 13 |
Et ait illis: Nescitis parabolam hanc? et quomodo omnes parabolas cognoscetis?
| הזרע הוא זרע את הדבר׃ | 14 |
Qui seminat, verbum seminat.
| ואלה הם הנזרעים על יד הדרך אשר יזרע בם הדבר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את הדבר הזרוע בלבבם׃ | 15 |
Hi autem sunt, qui circa viam, ubi seminatur verbum, et cum audierint, confestim venit satanas, et aufert verbum, quod seminatum est in cordibus eorum.
| וכן הנזרעים על מקמות הסלע הם השמעים את הדבר ומהר בשמחה יקחהו׃ | 16 |
Et hi sunt similiter, qui super petrosa seminantur: qui cum audierint verbum, statim cum gaudio accipiunt illud:
| אך אין להם שרש בקרבם ורק לשעה יעמדו ואחר כן בהיות צרה ורדיפה על אדות הדבר מהרה יכשלו׃ | 17 |
et non habent radicem in se, sed temporales sunt: deinde orta tribulatione et persecutione propter verbum, confestim scandalizantur.
| והאחרים הנזרעים בין הקצים הם השמעים את הדבר׃ | 18 |
Et alii sunt, qui in spinas seminantur: hi sunt, qui verbum audiunt,
| ודאגות העולם הזה ומרמת העשר ותאות שאר הדברים באות וממעכות את הדבר ופרי לא יהיה לו׃ (aiōn g165) | 19 |
et aerumnae saeculi, et deceptio divitiarum, et circa reliqua concupiscentiae introeuntes suffocant verbum, et sine fructu efficitur. (aiōn g165)
| ואלה המזרעים על האדמה הטובה הם השמעים את הדבר ומקבלים אתו ועשים פרי לשלשים שערים ולששים ולמאה׃ | 20 |
Et hi sunt, qui super terram bonam seminati sunt, qui audiunt verbum, et suscipiunt, et fructificant, unum trigesimum, unum sexagesimum, et unum centesimum.
| ויאמר אליהם הכי יביאו הנר למען יושם תחת האיפה ותחת המטה ולא למען יעלהו על המנורה׃ | 21 |
Et dicebat illis: Numquid venit lucerna ut sub modo ponatur, aut sub lecto? nonne ut super candelabrum ponatur?
| כי אין דבר סתום אשר לא יגלה ולא נעלם דבר כי אם למען יבא לגלוי׃ | 22 |
Non est enim aliquid absconditum, quod non manifestetur: nec factum est occultum, quod non in palam veniat.
| כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ | 23 |
Si quis habet aures audiendi, audiat.
| ויאמר אליהם ראו מה אתם שמעים במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם ועוד יוסף לכם השמעים׃ | 24 |
Et dicebat illis: Videte quid audiatis. In qua mensura mensi fueritis, remetietur vobis, et adiicietur vobis.
| כי מי שיש לו נתון ינתן לו ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו׃ | 25 |
Qui enim habet, dabitur illi: et qui non habet, etiam quod habet auferetur ab eo.
| ויאמר מלכות האלהים היא כאשר ישליך איש זרע על האדמה׃ | 26 |
Et dicebat: Sic est regnum Dei, quemadmodum si homo iaciat sementem in terram,
| וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע׃ | 27 |
et dormiat, et exurgat nocte et die, et semen germinet, et increscat dum nescit ille.
| כי הארץ מאליה מוציאה פריה את הדשא ראשונה ואחריו את השבלת ואחרי כן את החטה המלאה בשבלת׃ | 28 |
Ultro enim terra fructificat, primum herbam, deinde spicam, deinde plenum frumentum in spica.
| וכאשר גמל הפרי ימהר לשלח את המגל כי בשל הקציר׃ | 29 |
Et cum ex se produxerit fructus, statim mittit falcem, quoniam adest messis.
| ויאמר אל מה נדמה את מלכות האלהים ובאי זה משל נמשילנה׃ | 30 |
Et dicebat: Cui assimilabimus regnum Dei? aut cui parabolae comparabimus illud?
| כגרגר של חרדל אשר יזרע באדמה והוא קטן מכל הזרעים אשר על הארץ׃ | 31 |
Sicut granum sinapis, quod cum seminatum fuerit in terra, minus est omnibus seminibus, quae sunt in terra:
| ואחרי הזרעו יעלה ויגדל על כל הירקות ועשה ענפים גדולים עד אשר יוכלו עוף השמים לקנן בצלו׃ | 32 |
et cum natum fuerit, ascendit in arborem, et fit maius omnibus oleribus, et facit ramos magnos, ita ut possint sub umbra eius aves caeli habitare.
| ובמשלים רבים כאלה דבר אליהם את הדבר כפי אשר יכלו לשמע׃ | 33 |
Et talibus multis parabolis loquebatur eis verbum, prout poterant audire:
| ובבלי משל לא דבר אליהם והיה בהיותו עם תלמידיו לבדם יבאר להם את הכל׃ | 34 |
sine parabola autem non loquebatur eis. seorsum autem discipulis suis disserebat omnia.
| ויאמר אליהם ביום ההוא לפנות ערב נעברה העבר׃ | 35 |
Et ait illis in illa die, cum sero esset factum: Transeamus contra.
| ויעזבו את המון העם ויקחו אתו כאשר הוא באניה וגם אניות אחרות הלכו עמו׃ | 36 |
Et dimittentes turbam, assumunt eum ita ut erat in navi: et aliae naves erant cum illo.
| ותקם רוח סערה גדולה וישטפו הגלים אל תוך האניה עד אשר כמעט נמלאה׃ | 37 |
Et facta est procella magna venti, et fluctus mittebat in navim, ita ut impleretur navis.
| והוא ישן על הכסת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי נאבד׃ | 38 |
Et erat ipse in puppi super cervical dormiens: et excitant eum, et dicunt illi: Magister, non ad te pertinet, quia perimus?
| ויעור ויגער ברוח ויאמר אל הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה׃ | 39 |
Et exurgens comminatus est vento, et dixit mari: Tace, obmutesce. Et cessavit ventus: et facta est tranquillitas magna.
| ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה׃ | 40 |
Et ait illis: Quid timidi estis? necdum habetis fidem?
| וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו׃ | 41 |
et timuerunt timore magno, et dicebant ad alterutrum: Quis, putas, est iste, quia et ventus et mare obediunt ei?
