מארק 12
| ויחל לדבר אליהם במשלים לאמר איש נטע כרם ויעש גדר סביבותיו ויחצב יקב ויבן מגדל ויתנהו אל כרמים וילך למרחקים׃ | 1 |
And he began to speak to them in similes: 'A man planted a vineyard, and put a hedge around, and digged an under-wine-vat, and built a tower, and gave it out to husbandmen, and went abroad;
| ולמועד שלח אל הכרמים עבד לקחת מאת הכרמים מפרי הכרם׃ | 2 |
and he sent unto the husbandmen at the due time a servant, that from the husbandmen he may receive from the fruit of the vineyard,
| ויחזיקו בו ויכהו וישלחהו ריקם׃ | 3 |
and they, having taken him, did severely beat [him], and did send him away empty.
| ויסף לשלח אליהם עבד אחר ואתו סקלו באבנים ומחקו ראשו וישלחהו נכלם׃ | 4 |
'And again he sent unto them another servant, and at that one having cast stones, they wounded [him] in the head, and sent away — dishonoured.
| ויסף וישלח אחר וגם אתו הרגו וכן עשו ברבים אחרים מהם הכו ומהם הרגו׃ | 5 |
'And again he sent another, and that one they killed; and many others, some beating, and some killing.
| ויהי לו עוד בן יחיד אשר אהבו וישלח גם אתו אליהם באחרנה לאמר מפני בני יגורו׃ | 6 |
'Having yet therefore one son — his beloved — he sent also him unto them last, saying — They will reverence my son;
| והכרמים ההם אמרו איש אל רעהו הנה זה הוא היורש לכו ונהרגהו ולנו תהיה הירשה׃ | 7 |
and those husbandmen said among themselves — This is the heir, come, we may kill him, and ours shall be the inheritance;
| ויחזיקו בו ויהרגו אותו וישליכהו אל מחוץ לכרם׃ | 8 |
and having taken him, they did kill, and cast [him] forth without the vineyard.
| ועתה מה יעשה בעל הכרם יבוא ויאבד את הכרמים ההם ויתן את הכרם לאחרים׃ | 9 |
'What therefore shall the lord of the vineyard do? he will come and destroy the husbandmen, and will give the vineyard to others.
| הלא קראתם את הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ | 10 |
And this Writing did ye not read: A stone that the builders rejected, it did become the head of a corner:
| מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃ | 11 |
from the Lord was this, and it is wonderful in our eyes.'
| ויבקשו לתפשו וייראו מפני העם יען אשר הבינו כי עליהם דבר את המשל הזה ויעזבהו וילכו להם׃ | 12 |
And they were seeking to lay hold on him, and they feared the multitude, for they knew that against them he spake the simile, and having left him, they went away;
| וישלחו אליו אנשים מן הפרושים ומן ההורדוסים ללכד אתו בדברו׃ | 13 |
and they send unto him certain of the Pharisees and of the Herodians, that they may ensnare him in discourse,
| ויבאו ויאמרו אליו רבי ידענו כי איש אמת אתה ולא תגור מפני איש כי לא תכיר פנים כי אם באמת מורה אתה את דרך האלהים הנכון לתת מס אל הקיסר אם לא נתן׃ | 14 |
and they having come, say to him, 'Teacher, we have known that thou art true, and thou art not caring for any one, for thou dost not look to the face of men, but in truth the way of God dost teach; is it lawful to give tribute to Caesar or not? may we give, or may we not give?'
| והוא ידע את חנפתם ויאמר אליהם מה תנסוני הביאו אלי דינר ואראה׃ | 15 |
And he, knowing their hypocrisy, said to them, 'Why me do ye tempt? bring me a denary, that I may see;'
| ויביאו ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו ויאמרו אליו של הקיסר׃ | 16 |
and they brought, and he saith to them, 'Whose [is] this image, and the inscription?' and they said to him, 'Caesar's;'
| ויאמר ישוע אליהם את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלהים תנו לאלהים ויתמהו עליו׃ | 17 |
and Jesus answering said to them, 'Give back the things of Caesar to Caesar, and the things of God to God;' and they did wonder at him.
| ויבאו אליו מן הצדוקים האמרים כי אין תחיה למתים וישאלהו לאמר׃ | 18 |
And the Sadducees come unto him, who say there is not a rising again, and they questioned him, saying,
| רבי כתב לנו משה כי ימות אחי איש ועזב אשה ובנים אין לו ייבם אחיו את אשתו ויקם זרע לאחיו׃ | 19 |
'Teacher, Moses wrote to us, that if any one's brother may die, and may leave a wife, and may leave no children, that his brother may take his wife, and raise up seed to his brother.
| והנה שבעה אחים והראשון לקח אשה ובמותו לא השאיר אחריו זרע׃ | 20 |
'There were then seven brothers, and the first took a wife, and dying, he left no seed;
| ויקח אתה השני וימת ולא הניח זרע וכן גם השלישי׃ | 21 |
and the second took her, and died, neither left he seed, and the third in like manner,
| ויקחוה כל השבעה ולא השאירו אחריהם זרע ואחרי מות כלם מתה גם האשה׃ | 22 |
and the seven took her, and left no seed, last of all died also the woman;
| ועתה בתחית המתים כשיקומו למי מהם תהיה לאשה כי לשבעה היתה לאשה׃ | 23 |
in the rising again, then, whenever they may rise, of which of them shall she be wife — for the seven had her as wife?'
| ויאמר ישוע אליהם הלא בזאת אתם תעים באשר אינכם יודעים גם את הכתובים גם את גבורת האלהים׃ | 24 |
And Jesus answering said to them, 'Do ye not because of this go astray, not knowing the Writings, nor the power of God?
| כי בעת קומם מן המתים האנשים לא ישאו נשים ולא תנשאנה אך יהיו כמלאכי השמים׃ | 25 |
for when they may rise out of the dead, they neither marry nor are they given in marriage, but are as messengers who are in the heavens.
| ועל דבר המתים כי קום יקומו הלא קראתם בספר משה בסנה את אשר דבר אליו האלהים לאמר אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב׃ | 26 |
'And concerning the dead, that they rise: have ye not read in the Book of Moses (at The Bush), how God spake to him, saying, I [am] the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob;
| האלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים לכן הרביתם לתעות׃ | 27 |
he is not the God of dead men, but a God of living men; ye then go greatly astray.'
| ואחד מן הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה היא הראשנה לכל המצות׃ | 28 |
And one of the scribes having come near, having heard them disputing, knowing that he answered them well, questioned him, 'Which is the first command of all?'
| ויען ישוע וידבר אליו הראשנה לכל המצות היא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃ | 29 |
and Jesus answered him — 'The first of all the commands [is], Hear, O Israel, the Lord is our God, the Lord is one;
| ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך ובכל מאדך זאת היא המצוה הראשנה׃ | 30 |
and thou shalt love the Lord thy God out of all thy heart, and out of thy soul, and out of all thine understanding, and out of all thy strength — this [is] the first command;
| והשנית הדמה לה היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה׃ | 31 |
and the second [is] like [it], this, Thou shalt love thy neighbour as thyself; — greater than these there is no other command.'
| ויאמר אליו הסופר אמנם רבי יפה דברת כי אלהים אחד הוא ואין עוד מלבדו׃ | 32 |
And the scribe said to him, 'Well, Teacher, in truth thou hast spoken that there is one God, and there is none other but He;
| ולאהבה אתו בכל לבב ובכל מדע ובכל נפש ובכל מאד ולאהבה את הרע כנפשו גדולה היא מכל עלות וזבחים׃ | 33 |
and to love Him out of all the heart, and out of all the understanding, and out of all the soul, and out of all the strength, and to love one's neighbour as one's self, is more than all the whole burnt-offerings and the sacrifices.'
| וירא ישוע כי ענה בדעת ויאמר אליו לא רחוק אתה ממלכות האלהים ואיש לא ערב עוד את לבו לשאל אותו שאלה׃ | 34 |
And Jesus, having seen him that he answered with understanding, said to him, 'Thou art not far from the reign of God;' and no one any more durst question him.
| ויען ישוע בלמדו במקדש ויאמר איך יאמרו הסופרים כי המשיח הוא בן דוד׃ | 35 |
And Jesus answering said, teaching in the temple, 'How say the scribes that the Christ is son of David?
| והוא דוד אמר ברוח הקדש נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃ | 36 |
for David himself said in the Holy Spirit, The Lord said to my lord, Sit thou on My right hand, till I place thine enemies — thy footstool;
| הנה דוד בעצמו קרא לו אדון ואיך הוא בנו ויאהב רב העם לשמע אתו׃ | 37 |
therefore David himself saith of him Lord, and whence is he his son?' And the great multitude were hearing him gladly,
| ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ואת שאלות שלומם בשוקים׃ | 38 |
and he was saying to them in his teaching, 'Beware of the scribes, who will in long robes to walk, and love salutations in the market-places,
| ואת מושבי הראש בבתי כנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃ | 39 |
and first seats in the synagogues, and first couches in suppers,
| הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃ | 40 |
who are devouring the widows' houses, and for a pretence are making long prayers; these shall receive more abundant judgment.'
| וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה׃ | 41 |
And Jesus having sat down over-against the treasury, was beholding how the multitude do put brass into the treasury, and many rich were putting in much,
| ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע אסר׃ | 42 |
and having come, a poor widow did put in two mites, which are a farthing.
| ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל הנתנים אל ארון האוצר׃ | 43 |
And having called near his disciples, he saith to them, 'Verily I say to you, that this poor widow hath put in more than all those putting into the treasury;
| כי כלם נתנו מן העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל אשר לה את כל רכושה׃ | 44 |
for all, out of their abundance, put in, but she, out of her want, all that she had put in — all her living.'
