מארק 12
| ויחל לדבר אליהם במשלים לאמר איש נטע כרם ויעש גדר סביבותיו ויחצב יקב ויבן מגדל ויתנהו אל כרמים וילך למרחקים׃ | 1 |
And he began to speak to them in parables: A man planted a vineyard, and set a hedge around it, and digged a wine-press, and built a tower, and let it out to vine-dressers, and went into another country.
| ולמועד שלח אל הכרמים עבד לקחת מאת הכרמים מפרי הכרם׃ | 2 |
And at the proper time, he sent a servant to the vine-dressers, that he might receive from the vine-dressers of the fruit of the vineyard.
| ויחזיקו בו ויכהו וישלחהו ריקם׃ | 3 |
And they took him and scourged him, and sent him away without any thing.
| ויסף לשלח אליהם עבד אחר ואתו סקלו באבנים ומחקו ראשו וישלחהו נכלם׃ | 4 |
And again he sent to them another servant; and at him they threw stones, and wounded him in the head, and sent him away shamefully treated.
| ויסף וישלח אחר וגם אתו הרגו וכן עשו ברבים אחרים מהם הכו ומהם הרגו׃ | 5 |
And again he sent another; and him they killed. And he sent many others, some of whom they scourged, and some they killed.
| ויהי לו עוד בן יחיד אשר אהבו וישלח גם אתו אליהם באחרנה לאמר מפני בני יגורו׃ | 6 |
Therefore, having yet one son, his beloved, he sent him also to them last, saying, They will reverence my son.
| והכרמים ההם אמרו איש אל רעהו הנה זה הוא היורש לכו ונהרגהו ולנו תהיה הירשה׃ | 7 |
But those vine-dressers said one to another, This is the heir; come, let us kill him, and the inheritance will be ours.
| ויחזיקו בו ויהרגו אותו וישליכהו אל מחוץ לכרם׃ | 8 |
And they took him, and killed him, and threw him out of the vineyard.
| ועתה מה יעשה בעל הכרם יבוא ויאבד את הכרמים ההם ויתן את הכרם לאחרים׃ | 9 |
What, then, will the owner of the vineyard do? He will come and destroy those vine-dressers, and give his vineyard to others.
| הלא קראתם את הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ | 10 |
Have you not read this scripture: The stone which the builders rejected has become the head of the corner;
| מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃ | 11 |
this was from the Lord, and it is wondrous in our eyes?
| ויבקשו לתפשו וייראו מפני העם יען אשר הבינו כי עליהם דבר את המשל הזה ויעזבהו וילכו להם׃ | 12 |
And they sought to take him, but feared the multitude; for they knew that he had spoken the parable against them; and they left him, and went away.
| וישלחו אליו אנשים מן הפרושים ומן ההורדוסים ללכד אתו בדברו׃ | 13 |
And they sent to him some of the Pharisees and of the Herodians, that they might entrap him in his words.
| ויבאו ויאמרו אליו רבי ידענו כי איש אמת אתה ולא תגור מפני איש כי לא תכיר פנים כי אם באמת מורה אתה את דרך האלהים הנכון לתת מס אל הקיסר אם לא נתן׃ | 14 |
And they came and said to him: Teacher, we know that you are true, and that you care for no one; for you do not regard the person of men, but teach the way of God in truth. Is it lawful to give tribute to Cæsar, or not?
| והוא ידע את חנפתם ויאמר אליהם מה תנסוני הביאו אלי דינר ואראה׃ | 15 |
Must we give, or must we not give? But, knowing their hypocrisy, he said to them: Why do you tempt me? Bring me a denarius, that I may see it.
| ויביאו ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו ויאמרו אליו של הקיסר׃ | 16 |
They brought it; and he said to them: Whose image and superscription is this? They said to him: Cæsar’s.
| ויאמר ישוע אליהם את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלהים תנו לאלהים ויתמהו עליו׃ | 17 |
And Jesus answered and said to them: Give to Cæsar the things that are Cæsar’s, and to God the things that are God’s. And they were astonished at him.
| ויבאו אליו מן הצדוקים האמרים כי אין תחיה למתים וישאלהו לאמר׃ | 18 |
And the Sadducees, who say that there is no resurrection, came to him, and put a question to him, saying:
| רבי כתב לנו משה כי ימות אחי איש ועזב אשה ובנים אין לו ייבם אחיו את אשתו ויקם זרע לאחיו׃ | 19 |
Teacher, Moses wrote for us, If any man’s brother die, and leave a wife, and leave no children, his brother shall take his wife, and raise up children for his brother.
| והנה שבעה אחים והראשון לקח אשה ובמותו לא השאיר אחריו זרע׃ | 20 |
Now there were seven brothers; and the first took a wife, and dying, left no child;
| ויקח אתה השני וימת ולא הניח זרע וכן גם השלישי׃ | 21 |
and the second took her, and he died, and left no child; and the third, likewise;
| ויקחוה כל השבעה ולא השאירו אחריהם זרע ואחרי מות כלם מתה גם האשה׃ | 22 |
and the seven took her, and left no child. Last of all, the woman also died.
| ועתה בתחית המתים כשיקומו למי מהם תהיה לאשה כי לשבעה היתה לאשה׃ | 23 |
Therefore, in the resurrection, when they rise, of which of them shall she be the wife? for the seven had her as a wife.
| ויאמר ישוע אליהם הלא בזאת אתם תעים באשר אינכם יודעים גם את הכתובים גם את גבורת האלהים׃ | 24 |
And Jesus answered and said to them: Do you not err for this reason, because you know not the scriptures, nor the power of God?
| כי בעת קומם מן המתים האנשים לא ישאו נשים ולא תנשאנה אך יהיו כמלאכי השמים׃ | 25 |
For when they rise from the dead, they neither marry, nor are given in marriage, but are as the angels in heaven.
| ועל דבר המתים כי קום יקומו הלא קראתם בספר משה בסנה את אשר דבר אליו האלהים לאמר אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב׃ | 26 |
But concerning the dead, that they do rise, have you not read in the book of Moses, at The Bush, how God spoke to him, saying, I am the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob?
| האלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים לכן הרביתם לתעות׃ | 27 |
He is not the God of the dead, but of the living. Therefore, you do greatly err.
| ואחד מן הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה היא הראשנה לכל המצות׃ | 28 |
And one of the scribes came, and heard them reasoning together; and perceiving that he had answered them well, he asked him: Which is the first commandment of all?
| ויען ישוע וידבר אליו הראשנה לכל המצות היא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃ | 29 |
And Jesus answered him: The first commandment of all is, Hear, O Israel, the Lord our God is one Lord.
| ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך ובכל מאדך זאת היא המצוה הראשנה׃ | 30 |
And you shall love the Lord your God with your whole heart, and with your whole soul, and with your whole mind, and with your whole strength. This is the first commandment.
| והשנית הדמה לה היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה׃ | 31 |
And the second, which is like it, is this: You shall love your neighbor as yourself. There is no other commandment greater than these.
| ויאמר אליו הסופר אמנם רבי יפה דברת כי אלהים אחד הוא ואין עוד מלבדו׃ | 32 |
And the scribe said to him: Teacher, in truth you have well said, that there is one God, and there is no other beside him;
| ולאהבה אתו בכל לבב ובכל מדע ובכל נפש ובכל מאד ולאהבה את הרע כנפשו גדולה היא מכל עלות וזבחים׃ | 33 |
and to love him with the whole heart, and with the whole understanding, and with the whole soul, and with the whole strength, and to love one’s neighbor as himself, is more than all whole burnt-offerings and sacrifices.
| וירא ישוע כי ענה בדעת ויאמר אליו לא רחוק אתה ממלכות האלהים ואיש לא ערב עוד את לבו לשאל אותו שאלה׃ | 34 |
And Jesus perceiving that he answered with understanding, said to him: You are not far from the kingdom of God. And no one, after that, ventured to ask him a question.
| ויען ישוע בלמדו במקדש ויאמר איך יאמרו הסופרים כי המשיח הוא בן דוד׃ | 35 |
And Jesus, as he was teaching in the temple, answered and said: How say the scribes that the Christ is the son of David?
| והוא דוד אמר ברוח הקדש נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃ | 36 |
For David himself said by the Holy Spirit: The Lord said to my Lord, Sit at my right hand, till I make thy enemies thy footstool.
| הנה דוד בעצמו קרא לו אדון ואיך הוא בנו ויאהב רב העם לשמע אתו׃ | 37 |
David himself, then, calls him Lord; and how is he his son? And the great multitude heard him with pleasure.
| ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ואת שאלות שלומם בשוקים׃ | 38 |
And he said to them in his teaching: Beware of the scribes, who love to walk in robes, and love salutations in the markets,
| ואת מושבי הראש בבתי כנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃ | 39 |
and the first seats in the synagogues, and the first places at suppers;
| הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃ | 40 |
who eat up the houses of widows, and, as a pretext, make long prayers: these shall receive more abundant condemnation.
| וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה׃ | 41 |
And Jesus, sitting opposite the treasury, observed how the multitude threw money into the treasury. And many rich persons threw in much.
| ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע אסר׃ | 42 |
And there came one poor widow, and she threw in two mites, which make a farthing.
| ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל הנתנים אל ארון האוצר׃ | 43 |
And he called his disciples to him, and said to them: Verily I say to you, this poor widow has thrown in more than all that have thrown into the treasury.
| כי כלם נתנו מן העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל אשר לה את כל רכושה׃ | 44 |
For all have thrown in out of their abundance; but she, out of her poverty, has thrown in all that she had, her whole living.
