לוּקָס 1
| אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו׃ | 1 |
Forasmuch as many have taken in hand to draw up a narrative concerning those matters which have been fulfilled among us,
| כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר׃ | 2 |
even as they delivered them unto us, which from the beginning were eyewitnesses and ministers of the word,
| חשבתי לטוב גם אני החפש כל הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר׃ | 3 |
it seemed good to me also, having traced the course of all things accurately from the first, to write unto thee in order, most excellent Theophilus;
| למען תדע קשט האמרים אשר חנכת בם׃ | 4 |
that thou mightest know the certainty concerning the things wherein thou wast instructed.
| כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה זכריה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע׃ | 5 |
There was in the days of Herod, king of Judaea, a certain priest named Zacharias, of the course of Abijah: and he had a wife of the daughters of Aaron, and her name was Elisabeth.
| ושניהם היו צדיקים לפני האלהים והלכי תם בכל מצות יהוה ובחקתיו׃ | 6 |
And they were both righteous before God, walking in all the commandments and ordinances of the Lord blameless.
| ולא היה להם ילד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים׃ | 7 |
And they had no child, because that Elisabeth was barren, and they both were [now] well stricken in years.
| ויהי היום ויכהן לפני אלהים בסדר משמרתו׃ | 8 |
Now it came to pass, while he executed the priest’s office before God in the order of his course,
| וכמשפט עבודת הכהנים יצא גורלו להקטיר קטרת ויבא אל היכל יהוה׃ | 9 |
according to the custom of the priest’s office, his lot was to enter into the temple of the Lord and burn incense.
| וכל קהל העם היו מתפללים בחוץ בעת הקטרת׃ | 10 |
And the whole multitude of the people were praying without at the hour of incense.
| וירא אליו מלאך יהוה עמד לימין מזבח הקטרת׃ | 11 |
And there appeared unto him an angel of the Lord standing on the right side of the altar of incense.
| ויבהל זכריה בראותו אתו ואימה נפלה עליו׃ | 12 |
And Zacharias was troubled when he saw [him], and fear fell upon him.
| ויאמר אליו המלאך אל תירא זכריהו כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן׃ | 13 |
But the angel said unto him, Fear not, Zacharias: because thy supplication is heard, and thy wife Elisabeth shall bear thee a son, and thou shalt call his name John.
| והיה לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו׃ | 14 |
And thou shalt have joy and gladness; and many shall rejoice at his birth.
| כי גדול יהיה לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא בעודנו בבטן אמו׃ | 15 |
For he shall be great in the sight of the Lord, and he shall drink no wine nor strong drink; and he shall be filled with the Holy Ghost, even from his mother’s womb.
| ורבים מבני ישראל ישיב אל יהוה אלהיהם׃ | 16 |
And many of the children of Israel shall he turn unto the Lord their God.
| והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב את לב אבות על בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד ליהוה עם מתקן׃ | 17 |
And he shall go before his face in the spirit and power of Elijah, to turn the hearts of the fathers to the children, and the disobedient [to walk] in the wisdom of the just; to make ready for the Lord a people prepared [for him].
| ויאמר זכריה אל המלאך במה אדע זאת כי אני זקנתי ואשתי באה בימים׃ | 18 |
And Zacharias said unto the angel, Whereby shall I know this? for I am an old man, and my wife well stricken in years.
| ויען המלאך ויאמר אליו אני גבריאל העומד לפני האלהים ושלוח אנכי לדבר אליך ולבשרך את זאת׃ | 19 |
And the angel answering said unto him, I am Gabriel, that stand in the presence of God; and I was sent to speak unto thee, and to bring thee these good tidings.
| והנה תאלם ולא תוכל לדבר עד היום אשר תהיה זאת תחת כי לא האמנת בדברי אשר ימלאו למועדם׃ | 20 |
And behold, thou shalt be silent and not able to speak, until the day that these things shall come to pass, because thou believedst not my words, which shall be fulfilled in their season.
| והעם היה מחכה לזכריה ויתמהו כי אחר בהיכל׃ | 21 |
And the people were waiting for Zacharias, and they marveled while he tarried in the temple.
| ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם׃ | 22 |
And when he came out, he could not speak unto them: and they perceived that he had seen a vision in the temple: and he continued making signs unto them, and remained dumb.
| ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וילך לו אל ביתו׃ | 23 |
And it came to pass, when the days of his ministration were fulfilled, he departed unto his house.
| ויהי אחרי הימים האלה ותהר אלישבע אשתו ותתחבא חמשה חדשים ותאמר׃ | 24 |
And after these days Elisabeth his wife conceived; and she hid herself five months, saying,
| ככה עשה לי יהוה בימי פקדו אותי לאסף את חרפתי בתוך בני אדם׃ | 25 |
Thus hath the Lord done unto me in the days wherein he looked upon [me], to take away my reproach among men.
| ויהי בחדש הששי וישלח המלאך גבריאל מאת האלהים גלילה אל עיר אשר שמה נצרת׃ | 26 |
Now in the sixth month the angel Gabriel was sent from God unto a city of Galilee, named Nazareth,
| אל בתולה מארשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים׃ | 27 |
to a virgin betrothed to a man whose name was Joseph, of the house of David; and the virgin’s name was Mary.
| ויבא המלאך אליה החדרה ויאמר שלום לך אשת חן יהוה עמך ברוכה את בנשים׃ | 28 |
And he came in unto her, and said, Hail, thou that art highly favoured, the Lord [is] with thee.
| והיא בראותה נבהלה לדברו ותאמר בלבה מה היא הברכה הזאת׃ | 29 |
But she was greatly troubled at the saying, and cast in her mind what manner of salutation this might be.
| ויאמר לה המלאך אל תיראי מרים כי מצאת חן לפני האלהים׃ | 30 |
And the angel said unto her, Fear not, Mary: for thou hast found favour with God.
| והנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישוע׃ | 31 |
And behold, thou shalt conceive in thy womb, and bring forth a son, and shalt call his name JESUS.
| והוא גדול יהיה ובן עליון יקרא ויהוה אלהים יתן לו את כסא דוד אביו׃ | 32 |
He shall be great, and shall be called the Son of the Most High: and the Lord God shall give unto him the throne of his father David:
| ועל בית יעקב ימלך לעולם ועד ולמלכותו אין קץ׃ (aiōn g165) | 33 |
and he shall reign over the house of Jacob for ever; and of his kingdom there shall be no end. (aiōn g165)
| ותאמר מרים אל המלאך איך תהיה זאת ואני אינני ידעת איש׃ | 34 |
And Mary said unto the angel, How shall this be, seeing I know not a man?
| ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על כן גם לקדוש הילוד יקרא בן אלהים׃ | 35 |
And the angel answered and said unto her, The Holy Ghost shall come upon thee, and the power of the Most High shall overshadow thee: wherefore also that which is to be born shall be called holy, the Son of God.
| והנה אלישבע קרובתך אשר קראו לה עקרה גם היא הרתה בן בזקנתה וזה לה החדש הששי׃ | 36 |
And behold, Elisabeth thy kinswoman, she also hath conceived a son in her old age: and this is the sixth month with her that was called barren.
| כי לא יפלא מאלהים כל דבר׃ | 37 |
For no word from God shall be void of power.
| ותאמר מרים הנני שפחת יהוה יהי לי כדברך ויצא מאתה המלאך׃ | 38 |
And Mary said, Behold, the handmaid of the Lord; be it unto me according to thy word. And the angel departed from her.
| ותקם מרים בימים ההם ותמהר ללכת ההרה אל עיר יהודה׃ | 39 |
And Mary arose in these days and went into the hill country with haste, into a city of Judah;
| ותבא בית זכריה ותברך את אלישבע׃ | 40 |
and entered into the house of Zacharias and saluted Elisabeth.
| ויהי כשמע אלישבע את ברכת מרים וירקד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוח הקדש׃ | 41 |
And it came to pass, when Elisabeth heard the salutation of Mary, the babe leaped in her womb; and Elisabeth was filled with the Holy Ghost;
| ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך׃ | 42 |
and she lifted up her voice with a loud cry, and said, Blessed [art] thou among women, and blessed [is] the fruit of thy womb.
| ומאין לי זאת אשר אם אדני באה אלי׃ | 43 |
And whence is this to me, that the mother of my Lord should come unto me?
| כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילד במעי׃ | 44 |
For behold, when the voice of thy salutation came into mine ears, the babe leaped in my womb for joy.
| ואשרי המאמינה כי המלא תמלא אשר דבר לה מאת יהוה׃ | 45 |
And blessed [is] she that believed; for there shall be a fulfillment of the things which have been spoken to her from the Lord.
| ותאמר מרים רוממה נפשי את יהוה׃ | 46 |
And Mary said, My soul doth magnify the Lord,
| ותגל רוחי באלהי ישעי׃ | 47 |
And my spirit hath rejoiced in God my Saviour.
| אשר ראה בעני אמתו כי הנה מעתה כל הדרות יאשרוני כי גדלות עשה לי שדי וקדוש שמו׃ | 48 |
For he hath looked upon the low estate of his handmaiden: For behold, from henceforth all generations shall call me blessed.
| 49 |
For he that is mighty hath done to me great things; And holy is his name.
| וחסדו לדור דורים על יראיו׃ | 50 |
And his mercy is unto generations and generations On them that fear him.
| גבורות עשה בזרעו פזר גאים במזמות לבבם׃ | 51 |
He hath shewed strength with his arm; He hath scattered the proud in the imagination of their heart.
| הרס נדיבים מכסאותו וירם שפלים׃ | 52 |
He hath put down princes from [their] thrones, And hath exalted them of low degree.
| רעבים מלא טוב ועשירים שלח ריקם׃ | 53 |
The hungry he hath filled with good things; And the rich he hath sent empty away.
| תמך בישראל עבדו לזכר את רחמיו׃ | 54 |
He hath holpen Israel his servant, That he might remember mercy
| כאשר דבר אל אבותינו לאברהם ולזרעו עד עולם׃ (aiōn g165) | 55 |
(As he spake unto our fathers) Toward Abraham and his seed for ever. (aiōn g165)
| ותשב מרים עמה כשלשה חדשים ותשב לביתה׃ | 56 |
And Mary abode with her about three months, and returned unto her house.
| וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן׃ | 57 |
Now Elisabeth’s time was fulfilled that she should be delivered; and she brought forth a son.
| וישמעו שכניה וקרוביה כי הגדיל יהוה את חסדו עמה וישמחו אתה׃ | 58 |
And her neighbours and her kinsfolk heard that the Lord had magnified his mercy towards her; and they rejoiced with her.
| ויהי ביום השמיני ויבאו למול את הילד ויקראו אתו זכריה על שם אביו׃ | 59 |
And it came to pass on the eighth day, that they came to circumcise the child; and they would have called him Zacharias, after the name of his father.
| ותען אמו ותאמר לא כי יוחנן יקרא׃ | 60 |
And his mother answered and said, Not so; but he shall be called John.
| ויאמרו אליה אין איש במשפחתך אשר נקרא בשם הזה׃ | 61 |
And they said unto her, There is none of thy kindred that is called by this name.
| וירמזו אל אביו לדעת מה השם אשר יחפץ להקרא לו׃ | 62 |
And they made signs to his father, what he would have him called.
| וישאל לוח ויכתב עליו לאמר יוחנן שמו ויתמהו כלם׃ | 63 |
And he asked for a writing tablet, and wrote, saying, His name is John. And they marveled all.
| ויפתח פיו ולשונו פתאם וידבר ויברך את האלהים׃ | 64 |
And his mouth was opened immediately, and his tongue [loosed], and he spake, blessing God.
| ותפל אימה על כל שכניהם ויספר כל הדברים האלה בכל הרי יהודה׃ | 65 |
And fear came on all that dwelt round about them: and all these sayings were noised abroad throughout all the hill country of Judaea.
| וישימו כל השמעים אל לבם לאמר מה אפוא יהיה הילד הזה ויד יהוה היתה עמו׃ | 66 |
And all that heard them laid them up in their heart, saying, What then shall this child be? For the hand of the Lord was with him.
| וימלא זכריה אביו רוח הקדש וינבא לאמר׃ | 67 |
And his father Zacharias was filled with the Holy Ghost, and prophesied, saying,
| ברוך יהוה אלהי ישראל כי פקד את עמו וישלח לו פדות׃ | 68 |
Blessed [be] the Lord, the God of Israel; For he hath visited and wrought redemption for his people,
| וירם לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו׃ | 69 |
And hath raised up a horn of salvation for us In the house of his servant David
| כאשר דבר בפי נביאיו הקדושים אשר מעולם׃ (aiōn g165) | 70 |
(As he spake by the mouth of his holy prophets which have been since the world began), (aiōn g165)
| ישועה מאיבינו ומיד כל שנאינו׃ | 71 |
Salvation from our enemies, and from the hand of all that hate us;
| לעשות חסד עם אבותינו ולזכר את ברית קדשו׃ | 72 |
To shew mercy towards our fathers, And to remember his holy covenant;
| את השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו׃ | 73 |
The oath which he sware unto Abraham our father,
| להצילנו מיד איבינו ולתתנו לעבדו בלי פחד׃ | 74 |
To grant unto us that we being delivered out of the hand of our enemies Should serve him without fear,
| בתמים ובצדקה לפניו כל ימי חיינו׃ | 75 |
In holiness and righteousness before him all our days.
| ואתה הילד נביא עליון תקרא כי לפני יהוה תלך לפנות את דרכיו׃ | 76 |
Yea and thou, child, shalt be called the prophet of the Most High: For thou shalt go before the face of the Lord to make ready his ways;
| לתת דעת הישועה לעמו בסליחת חטאתיהם׃ | 77 |
To give knowledge of salvation unto his people In the remission of their sins,
| ברחמי חסד אלהינו אשר בהם פקדנו הנגה ממרום׃ | 78 |
Because of the tender mercy of our God, Whereby the dayspring from on high shall visit us,
| להאיר לישבי חשך וצלמות ולהכין את רגלינו אל דרך השלום׃ | 79 |
To shine upon them that sit in darkness and the shadow of death; To guide our feet into the way of peace.
| ויגדל הילד ויחזק ברוח ויהי במדברות עד יום הראתו אל ישראל׃ | 80 |
And the child grew, and waxed strong in spirit, and was in the deserts till the day of his shewing unto Israel.
