לוּקָס 20
| ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃ | 1 |
On one of those days while He was teaching the people in the Temple and proclaiming the Good News, the High Priests came upon Him, and the Scribes,
| ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃ | 2 |
together with the Elders, and they asked Him, "Tell us, By what authority are you doing these things? And who is it that gave you this authority?"
| ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃ | 3 |
"I also will put a question to you, "He said;
| טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃ | 4 |
"was John's baptism of Heavenly or of human origin?"
| ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃ | 5 |
So they debated the matter with one another. "If we say 'Heavenly,'" they argued, "he will say, 'Why did you not believe him?'
| ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃ | 6 |
And if we say, 'human,' the people will all stone us; for they are thoroughly convinced that John was a Prophet."
| ויענו לא ידענו מאין׃ | 7 |
And they answered that they did not know the origin of it.
| ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃ | 8 |
"Nor will I tell you," said Jesus, "by what authority I do these things."
| ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃ | 9 |
Then He proceeded to speak a parable to the people. "There was a man," He said, "who planted a vineyard, let it out to vine-dressers, and went abroad for a considerable time.
| ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃ | 10 |
At vintage-time he sent a servant to the vine-dressers, for them to give him a share of the crop; but the vine-dressers beat him cruelly and sent him away empty-handed.
| ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃ | 11 |
Then he sent a second servant; and him too they beat and ill treated and sent away empty-handed.
| ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃ | 12 |
Then again he sent a third; and this one also they wounded and drove away.
| ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃ | 13 |
Then the owner of the vineyard said, "'What am I to do? I will send my son--my dearly-loved son: they will probably respect him.'
| וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃ | 14 |
"But when the vine-dressers saw him, they discussed the matter with one another, and said, "'This is the heir: let us kill him, that the inheritance may be ours.'
| ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃ | 15 |
"So they turned him out of the vineyard and murdered him. What then will the owner of the vineyard do to them?
| יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃ | 16 |
He will come and put these vine-dressers to death, and give the vineyard to others." "God forbid!" exclaimed the hearers.
| ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ | 17 |
He looked at them and said, "What then does that mean which is written, "'The Stone which the builders rejected has been made the cornerstone'?
| כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃ | 18 |
Every one who falls on that stone will be severely hurt, but on whomsoever it falls, he will be utterly crushed."
| ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃ | 19 |
At this the Scribes and the High Priests wanted to lay hands on Him, then and there; only they were afraid of the people. For they saw that in this parable He had referred to them.
| ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃ | 20 |
So, after impatiently watching their opportunity, they sent spies who were to act the part of good and honest men, that they might fasten on some expression of His, so as to hand Him over to the ruling power and the Governor's authority.
| וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃ | 21 |
So they put a question to Him. "Rabbi," they said, "we know that you say and teach what is right and that you make no distinctions between one man and another, but teach God's way truly.
| המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃ | 22 |
Is it allowable to pay a tax to Caesar, or not?"
| ויכר את נכליהם ויאמר להם׃ | 23 |
But He saw through their knavery and replied,
| מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃ | 24 |
"Show me a shilling; whose likeness and inscription does it bear?" "Caesar's," they said.
| ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃ | 25 |
"Pay therefore," He replied, "what is Caesar's to Caesar--and what is God's to God."
| ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃ | 26 |
There was nothing here that they could lay hold of before the people, and marvelling at His answer they said no more.
| ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃ | 27 |
Next some of the Sadducees came forward (who deny that there is a Resurrection), and they asked Him,
| מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃ | 28 |
"Rabbi, Moses made it a law for us that if a man's brother should die, leaving a wife but no children, the man shall marry the widow and raise up a family for his brother.
| והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃ | 29 |
Now there were seven brothers. The first of them took a wife and died childless.
| ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃ | 30 |
The second and the third also took her;
| ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃ | 31 |
and all seven, having done the same, left no children when they died.
| ובאחרונה מתה גם האשה׃ | 32 |
Finally the woman also died.
| והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃ | 33 |
The woman, then--at the Resurrection--whose wife shall she be? for they all seven married her."
| ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃ (aiōn g165) | 34 |
"The men of this age," replied Jesus, "marry, and the women are given in marriage. (aiōn g165)
| והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃ (aiōn g165) | 35 |
But as for those who shall have been deemed worthy to find a place in that other age and in the Resurrection from among the dead, the men do not marry and the women are not given in marriage. (aiōn g165)
| כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃ | 36 |
For indeed they cannot die again; they are like angels, and are sons of God through being sons of the Resurrection.
| וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃ | 37 |
But that the dead rise to life even Moses clearly implies in the passage about the Bush, where he calls the Lord 'The God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.'
| והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃ | 38 |
He is not a God of dead, but of living men, for to Him are all living."
| ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃ | 39 |
Then some of the Scribes replied, "Rabbi, you have spoken well."
| ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃ | 40 |
From that time, however, no one ventured to challenge Him with a single question.
| ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃ | 41 |
But He asked them, "How is it they say that the Christ is a son of David?
| והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃ | 42 |
Why, David himself says in the Book of Psalms, "'The Lord said to my Lord, Sit at My right hand
| עד אשית איביך הדם לרגליך׃ | 43 |
Until I have made thy foes a footstool under they feet.'
| הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃ | 44 |
"David himself therefore calls Him Lord, and how can He be his son?"
| ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃ | 45 |
Then, in the hearing of all the people, He said to the disciples,
| הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃ | 46 |
"Beware of the Scribes, who like to walk about in long robes, and love to be bowed to in places of public resort and to occupy the best seats in the synagogues or at a dinner party;
| הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃ | 47 |
who swallow up the property of widows and mask their wickedness by making long prayers. They will be punished far more severely than others."
