לוּקָס 20
| ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃ | 1 |
On one of the days while he was teaching the people in the Temple and preaching the gospel, there came up the priest and the Scribes with the elders.
| ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃ | 2 |
They spoke to him saying. "Tell us by what authority you are doing these things? Who is it that gave you this authority?"
| ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃ | 3 |
"I will also ask you a question," he replied.
| טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃ | 4 |
"Was John’s baptism from heaven or from man?"
| ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃ | 5 |
So they reasoned among themselves. "If we say, ‘From heaven,’ he will ask us, ‘Why did you not believe in him?’
| ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃ | 6 |
"And if we say, ‘From man,’ all the people will stone us, for they were persuaded that Johnwas a prophet."
| ויענו לא ידענו מאין׃ | 7 |
So they answered that they did not know whence it was.
| ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃ | 8 |
"Nor will I tell you," Jesus answered, "by whose authority I do these things."
| ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃ | 9 |
Then he began to tell the people this parable. "There was a man who planted a vineyard, and let it out to vine-dressers, and went to another country for a long time.
| ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃ | 10 |
"At harvest-time he sent a slave to the vine-dressers, to ask them to give him a share of the crop; but the vine-dresser beat him and sent him away empty-handed.
| ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃ | 11 |
"Then he sent another slave; and him also they flogged and handled shamefully and sent him away empty-handed.
| ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃ | 12 |
"Then he sent yet a third, and him to they wounded and threw him out.
| ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃ | 13 |
"Then the master of the vineyard said. "‘What shall I do? I will send my beloved Son; it may be that they will reverence him.’
| וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃ | 14 |
"But when the vine-dressers saw him, they reasoned together, saying. ‘This is the heir. Let us kill him so that the inheritance may be ours.’
| ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃ | 15 |
"So they turned him out of the vineyard and killed him. "What will the master of the vineyard do to them?
| יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃ | 16 |
"He will come and destroy those vine-dressers, and will give the vineyard to others."
| ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ | 17 |
He looked at them and said. "Then what does this scripture mean. "The stone which the builders rejected, the same was made the head of the corner?
| כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃ | 18 |
"Every one who falls on that stone will be broken in pieces; but whoever it falls upon will be scattered as dust."
| ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃ | 19 |
At this the Scribes and the high priests were seeking to arrest him; only they were afraid of the people. For they perceived that he had referred to them in this parable.
| ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃ | 20 |
So they watched him, and sent spies who pretended to be honest men, in order to seize on his speech, and to deliver him up to authority and jurisdiction of the governor.
| וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃ | 21 |
So they put a question to him saying. "Rabbi, we know that you speak and teach what is right, and that you do not regard any man’s person, but teach the way of God honestly.
| המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃ | 22 |
"Is it lawful for us to pay tribute to Caesar or not?"
| ויכר את נכליהם ויאמר להם׃ | 23 |
But he perceived their knavery and answered.
| מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃ | 24 |
"Show me a shilling. Whose image and superscription does it bear?" "Caesar’s," they replied.
| ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃ | 25 |
"Then give to Caesar what belongs to him," he said, "to God give what is God’s."
| ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃ | 26 |
So they could not lay hold of his sayings before the people; and marveling at his answer, they held their peace.
| ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃ | 27 |
Next came some of the Sadducees who deny that there is resurrection, and they asked him.
| מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃ | 28 |
"Teacher, Moses wrote a law for us that if a man’s brother should die, but leave no children, his brother should take up his wife and raise up his children for his brother.
| והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃ | 29 |
"Now there were seven brothers. the first took a wife and died childless,
| ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃ | 30 |
"and the second and third took her,
| ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃ | 31 |
"and likewise all the seven, but left no children when they died.
| ובאחרונה מתה גם האשה׃ | 32 |
"Last of all the woman died too.
| והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃ | 33 |
"In the resurrection whose wife shall she be? For they all seven had her as wife."
| ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃ (aiōn g165) | 34 |
"People in this world marry and are given in marriage," said Jesus, (aiōn g165)
| והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃ (aiōn g165) | 35 |
"but those who are counted worthy to reach that world and the resurrection from the dead, neither marry, nor are given in marriage. (aiōn g165)
| כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃ | 36 |
"For indeed they cannot die any more; they are equal to the angels, and through being sons of the resurrection are sons of God.
| וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃ | 37 |
"But that the dead are raised, even Moses clearly implied in the passage about the Bush, when he calls the Lord. "The God of Abraham, the God of Isaac, the God of Jacob.
| והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃ | 38 |
"Now he is not the God of the dead, but of the living; for to him all are alive.’
| ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃ | 39 |
Then some of the Scribes said, "Teacher, that was nobly said,"
| ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃ | 40 |
for they no longer dared to ask him any questions.
| ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃ | 41 |
"How is it," he asked them, "that they say that Christ is David’s son?
| והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃ | 42 |
"for David himself say’s in the book of the Psalms, "The Lord said to my Lord. Sit at my right hand,
| עד אשית איביך הדם לרגליך׃ | 43 |
Until I make thy enemies the footstool at thy feet.
| הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃ | 44 |
"David therefore himself calls him ‘Lord,’ and how can he be his son?"
| ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃ | 45 |
Then, in the hearing of all the people, he said to his disciples.
| הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃ | 46 |
"Beware of the Scribes who like to walk about in long robes, and dote on salutations in the marketplaces, and on securing the front seats in the synagogues and the best places at banquets;
| הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃ | 47 |
"but they devour widows’ houses and for a pretense make long prayers. These shall receive severer condemnation."
