לוּקָס 19
| ויבוא ויעבר ביריחו׃ | 1 |
And Jesus entered and passed through Jericho.
| והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר׃ | 2 |
And, behold, there was a man named Zacchaeus, who was the chief among the tax collectors, and he was rich.
| ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה׃ | 3 |
And he sought to see Jesus who he was; and could not for the crowd, because he was little of stature.
| ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה׃ | 4 |
And he ran before, and climbed up upon a sycamore tree to see him: for he was to pass that way.
| ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך׃ | 5 |
And when Jesus came to the place, he looked up, and saw him, and said to him, Zacchaeus, make haste, and come down; for to day I must abide at thy house.
| וימהר וירד ויאספהו בשמחה׃ | 6 |
And he made haste, and came down, and received him joyfully.
| וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא׃ | 7 |
And when they saw it, they all murmured, saying, That he was gone to be guest with a man that is a sinner.
| ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים׃ | 8 |
And Zacchaeus stood, and said to the Lord; Behold, Lord, the half of my goods I give to the poor; and if I have taken any thing from any man by false accusation, I restore him fourfold.
| ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא׃ | 9 |
And Jesus said to him, This day is salvation come to this house, because he also is a son of Abraham.
| כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד׃ | 10 |
For the Son of man is come to seek and to save that which was lost.
| ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים׃ | 11 |
And as they heard these things, he added and spoke a parable, because he was near to Jerusalem, and because they thought that the kingdom of God should immediately appear.
| על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב׃ | 12 |
He said therefore, A certain nobleman went into a far country to receive for himself a kingdom, and to return.
| ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי׃ | 13 |
And he called his ten servants, and delivered them ten pounds, and said to them, Occupy till I come.
| ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו׃ | 14 |
But his citizens hated him, and sent a message after him, saying, We will not have this man to reign over us.
| ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו׃ | 15 |
And it came to pass, that when he had returned, having received the kingdom, then he commanded these servants to be called to him, to whom he had given the money, that he might know how much every man had gained by trading.
| ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים׃ | 16 |
Then came the first, saying, Lord, thy pound hath gained ten pounds.
| ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים׃ | 17 |
And he said to him, Well, thou good servant: because thou hast been faithful in a very little, have thou authority over ten cities.
| ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים׃ | 18 |
And the second came, saying, Lord, thy pound hath gained five pounds.
| ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים׃ | 19 |
And he said likewise to him, Be thou also over five cities.
| ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר׃ | 20 |
And another came, saying, Lord, behold, here is thy pound, which I have kept laid up in a napkin:
| מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת׃ | 21 |
For I feared thee, because thou art an austere man: thou takest up what thou didst not lay down, and reapest what thou didst not sow.
| ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי׃ | 22 |
And he saith to him, Out of thy own mouth will I judge thee, thou wicked servant. Thou knewest that I was an austere man, taking up what I laid not down, and reaping what I did not sow:
| ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית׃ | 23 |
Why then gavest thou not my money into the bank, that at my coming I might have required my own with interest?
| ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים׃ | 24 |
And he said to them that stood by, Take from him the pound, and give it to him that hath ten pounds.
| ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים׃ | 25 |
( And they said to him, Lord, he hath ten pounds.)
| הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו׃ | 26 |
For I say to you, That to every one who hath shall be given; and from him that hath not, even what he hath shall be taken away from him.
| אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני׃ | 27 |
But those my enemies, who would not that I should reign over them, bring here, and slay them before me.
| ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים׃ | 28 |
And when he had thus spoken, he went before, going up to Jerusalem.
| ויהי בקרבו אל בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר׃ | 29 |
And it came to pass, when he had come near to Bethphage and Bethany, at the mount called the mount of Olives, he sent two of his disciples,
| לכו אל הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם עד עתה התירו אתו והביאו׃ | 30 |
Saying, Go ye into the village opposite you; in which at your entering ye shall find a colt tied, on which yet never man sat: loose him, and bring him here.
| וכי ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו׃ | 31 |
And if any man shall ask you, Why do ye loose him? thus shall ye say to him, Because the Lord hath need of him.
| וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם׃ | 32 |
And they that were sent went, and found even as he had said to them.
| ויתירו את העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את העיר׃ | 33 |
And as they were loosing the colt, its owners said to them, Why loose ye the colt?
| ויאמרו האדון צריך לו׃ | 34 |
And they said, The Lord hath need of him.
| ויביאהו אל ישוע וישליכו את בגדיהם על העיר וירכיבו עליו את ישוע׃ | 35 |
And they brought him to Jesus: and they cast their garments upon the colt, and they set Jesus on it.
| ובנסעו הציעו את בגדיהם על הדרך׃ | 36 |
And as he went, they spread their clothes in the way.
| ויקרב אל מורד הר הזיתים ויחלו כל המון התלמידים לשבח את האלהים בשמחה ובקול גדול על כל הגבורות אשר ראו לאמר׃ | 37 |
And when he had come near, even now at the descent of the mount of Olives, the whole multitude of the disciples began to rejoice and praise God with a loud voice for all the mighty works that they had seen;
| ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים׃ | 38 |
Saying, Blessed be the King that cometh in the name of the Lord: peace in heaven, and glory in the highest.
| ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך׃ | 39 |
And some of the Pharisees from among the multitude said to him, Master, rebuke thy disciples.
| ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים׃ | 40 |
And he answered and said to them, I tell you that, if these should hold their peace, the stones would immediately cry out.
| ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר׃ | 41 |
And when he had come near, he beheld the city, and wept over it,
| לו ידעת אף את בעוד יומך הזה את דבר שלומך ועתה נעלם מעיניך׃ | 42 |
Saying, If thou hadst known, even thou, at least in this thy day, the things which belong to thy peace! but now they are hid from thy eyes.
| כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך׃ | 43 |
For the days shall come upon thee, that thy enemies shall cast a trench about thee, and surround thee, and keep thee in on every side,
| וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך׃ | 44 |
And shall lay thee even with the ground, and thy children within thee; and they shall not leave in thee one stone upon another; because thou knewest not the time of thy visitation.
| ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃ | 45 |
And he went into the temple, and began to cast out them that sold in it, and them that bought;
| ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים׃ | 46 |
Saying to them, It is written, My house is the house of prayer: but ye have made it a den of thieves.
| ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו׃ | 47 |
And he taught daily in the temple. But the chief priests and the scribes and the chief of the people sought to destroy him,
| ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו׃ | 48 |
And could not find what they might do: for all the people were very attentive to hear him.
