לוּקָס 15

1 ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃

And all the publicans and the sinners came near to him to hear him.

2 וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃

And the Pharisees and the scribes murmured, saying: This man receives sinners, and eats with them.

3 וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃

And he spoke this parable to them, saying:

4 מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃

What man of you that has a hundred sheep, and loses one of them, does not leave the ninety-nine in the desert, and go after that which is lost, till he find it?

5 והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃

And when he finds it, he puts it on his shoulders, rejoicing.

6 ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃

And when he comes home, he calls together his friends and neighbors, and says to them., Rejoice with me, for I have found my sheep that was lost.

7 אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃

I say to you, That thus there shall be joy in heaven over one sinner that repents, more than over ninety-nine just persons, who need no repentance.

8 או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃

Or, what woman that has ten drachmas, if she lose one drachma, does not light a lamp, and sweep the house, and search carefully till she find it?

9 והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃

And when she finds it, she calls together her friends and neighbors, saying, Rejoice with me, for I have found the drachma that I lost.

10 כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃

So, I say to you, There is joy in the presence of the angels of God over one sinner that repents.

11 ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃

Then he said: A certain man had two sons.

12 ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃

And the younger of them said to his father, Father, give me the portion of the property that falls to me. And he divided his estate between them.

13 ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃

And not many days after, the younger son, taking with him all that was his, left home for a distant country, and there wasted his property in riotous living.

14 ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃

When he had spent all, there was a great famine throughout that country, and he began to be in want.

15 וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃

And he went and attached himself to one of the citizens of that country, who sent him into his fields to feed swine.

16 ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃

And he would gladly have filled his stomach with the pods which the swine did eat. And no one gave to him.

17 וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃

But when he came to himself, he said, How many of my father’s hired servants have bread enough and to spare, and I am perishing with hunger!

18 אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃

I will arise and go to my father, and I will say to him, Father, I have sinned against heaven and in your sight,

19 ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃

and am no longer worthy to be called your son: make me as one of your hired servants.

20 ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃

And he arose, and came to his father. And while he was yet a great way off, his father saw him, and had compassion on him, and ran and fell upon his neck, and kissed him.

21 ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃

But his son said to him, Father, I have sinned against heaven and in your sight, and am no longer worthy to be called your son.

22 ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃

But the father said to his servants, Bring forth the best robe, and put it on him, and put a ring on his hand, and sandals on his feet.

23 והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃

And bring hither the fatted calf, and kill it, and let us eat and be merry;

24 כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃

for this my son was dead, and is alive again: he was lost, and is found. And they began to be merry.

25 ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃

But his elder son was in the field; and as he came and drew near to the house, he heard music and dancing.

26 ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃

And he called to him one of the servants, and asked what these things meant.

27 ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃

And he said to him, Your brother has come, and your father has killed the fatted calf, because he has received him in health.

28 ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃

And he was angry, and would not go in. Then his father went out and entreated him.

29 ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃

But he answered and said to his father, Behold, for so many years do I serve you, and never have I transgressed your commandment, and yet you never gave me a kid, that I might make merry with my friends.

30 ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃

But as soon as this your son has come, Who has eaten up your estate with harlots, you have killed for him the fatted calf.

31 ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃

And he said to him, Son, you are ever with me, and all that I have is yours.

32 אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃

But it became us to make merry and rejoice; for this your brother was dead, and is alive again: was lost, and is found.

The Prodigal Son Returns Home