לוּקָס 14

1 ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

And it came to pass, on his going into the house of a certain one of the chiefs of the Pharisees, on a sabbath, to eat bread, that they were watching him,

2 והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

and lo, there was a certain dropsical man before him;

3 ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

and Jesus answering spake to the lawyers and Pharisees, saying, 'Is it lawful on the sabbath-day to heal?'

4 ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

and they were silent, and having taken hold of [him], he healed him, and let [him] go;

5 ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

and answering them he said, 'Of which of you shall an ass or ox fall into a pit, and he will not immediately draw it up on the sabbath-day?'

6 ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

and they were not able to answer him again unto these things.

7 וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

And he spake a simile unto those called, marking how they were choosing out the first couches, saying unto them,

8 כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

'When thou mayest be called by any one to marriage-feasts, thou mayest not recline on the first couch, lest a more honourable than thou may have been called by him,

9 ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

and he who did call thee and him having come shall say to thee, Give to this one place, and then thou mayest begin with shame to occupy the last place.

10 אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

'But, when thou mayest be called, having gone on, recline in the last place, that when he who called thee may come, he may say to thee, Friend, come up higher; then thou shalt have glory before those reclining with thee;

11 כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

because every one who is exalting himself shall be humbled, and he who is humbling himself shall be exalted.'

12 וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

And he said also to him who did call him, 'When thou mayest make a dinner or a supper, be not calling thy friends, nor thy brethren, nor thy kindred, nor rich neighbours, lest they may also call thee again, and a recompense may come to thee;

13 אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

but when thou mayest make a feast, be calling poor, maimed, lame, blind,

14 ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

and happy thou shalt be, because they have not to recompense thee, for it shall be recompensed to thee in the rising again of the righteous.'

15 וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

And one of those reclining with him, having heard these things, said to him, 'Happy [is] he who shall eat bread in the reign of God;'

16 והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

and he said to him, 'A certain man made a great supper, and called many,

17 וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

and he sent his servant at the hour of the supper to say to those having been called, Be coming, because now are all things ready.

18 ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

'And they began with one consent all to excuse themselves: The first said to him, A field I bought, and I have need to go forth and see it; I beg of thee, have me excused.

19 ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

'And another said, Five yoke of oxen I bought, and I go on to prove them; I beg of thee, have me excused:

20 ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

and another said, A wife I married, and because of this I am not able to come.

21 ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

'And that servant having come, told to his lord these things, then the master of the house, having been angry, said to his servant, Go forth quickly to the broad places and lanes of the city, and the poor, and maimed, and lame, and blind, bring in hither.

22 ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

'And the servant said, Sir, it hath been done as thou didst command, and still there is room.

23 ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

'And the lord said unto the servant, Go forth to the ways and hedges, and constrain to come in, that my house may be filled;

24 כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

for I say to you, that none of those men who have been called shall taste of my supper.'

25 והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

And there were going on with him great multitudes, and having turned, he said unto them,

26 איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

'If any one doth come unto me, and doth not hate his own father, and mother, and wife, and children, and brothers, and sisters, and yet even his own life, he is not able to be my disciple;

27 ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

and whoever doth not bear his cross, and come after me, is not able to be my disciple.

28 כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

'For who of you, willing to build a tower, doth not first, having sat down, count the expence, whether he have the things for completing?

29 פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

lest that he having laid a foundation, and not being able to finish, all who are beholding may begin to mock him,

30 כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

saying — This man began to build, and was not able to finish.

31 אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

'Or what king going on to engage with another king in war, doth not, having sat down, first consult if he be able with ten thousand to meet him who with twenty thousand is coming against him?

32 ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

and if not so — he being yet a long way off — having sent an embassy, he doth ask the things for peace.

33 ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

'So, then, every one of you who doth not take leave of all that he himself hath, is not able to be my disciple.

34 טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

'The salt [is] good, but if the salt doth become tasteless, with what shall it be seasoned?

35 לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

neither for land nor for manure is it fit — they cast it without. He who is having ears to hear — let him hear.'