לוּקָס 14

1 ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

And it occurred, that, as he entered the house of one of the chief Pharisees to eat bread, on the sabbath day, they watched him.

2 והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

And lo, a dropsical man was before him.

3 ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

And Jews answered, and said to the Scribes and Pharisees: Is it lawful to heal on the sabbath?

4 ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

And they were silent. And he took him, and healed him, and dismissed him.

5 ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

And he said to them: Which of you, if his son or his ox fall into a pit on the sabbath day, doth not immediately lift and draw him out?

6 ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

And they could give him no answer to that.

7 וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

And he spoke a similitude to the guests that were present, as he noticed how they chose places on the highest couches.

8 כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

When thou art invited by any one to a house of feasting, go not and recline on the highest couch; lest there should be invited there, one more honorable than thou;

9 ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

and he that invited both him and thee come and say to thee, Give place to this man; and thou be ashamed, when thou risest, and takest a lower couch.

10 אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

But when thou art invited, go and recline on the lowest couch; that when he who invited thee come, he may say to thee: My friend, come up higher and recline. And thou wilt have honor, before all that recline with thee.

11 כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

For, every one that exalteth himself, will be humbled: and every one that humbleth himself, will be exalted.

12 וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

And he said to him that invited him: When thou makest a dinner or a supper, invite not thy friends, nor thy brothers, nor thy relatives, nor thy rich neighbors; lest they also invite thee, and thou have this recompense.

13 אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

But when thou makest a feast, invite the poor, the maimed, the lame, the blind.

14 ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

And thou wilt be blessed. For they cannot recompense thee; but thy recompense will be at the resurrection of the just.

15 וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

And when one of those reclining heard these things, he said to him: Blessed is he that shall eat bread in the kingdom of God.

16 והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

Jesus said to him: A certain man made a great supper, and invited many.

17 וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

And at the time for supper, he sent his servant to say to those invited: Lo, every thing is ready for you; come.

18 ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

And they all to a man, began to excuse themselves. The first said to him: I have bought a field, and am constrained to go out and see it. I pray thee, allow me to be excused.

19 ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

Another said: I have bought five yoke of oxen, and I go to inspect them. I pray thee, allow me to be excused.

20 ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

Another said: I have married a wife, and on this account I cannot come.

21 ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

And the servant came, and told his lord these things. Then the lord of the house was angry: and he said to his servant, Go out quickly into the market-places and streets of the city, and bring in hither the poor, and the diseased, and the lame, and the blind.

22 ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

And the servant said: My lord, it is done as thou commandedst; and still there is room.

23 ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

And the lord said to his servant: Go out to the by-paths, and among the hedges, and constrain them to come in; that my house may be filled.

24 כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

For I declare to you, that not one of those men that were invited, shall taste of my supper.

25 והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

And when great multitudes were travelling with him, he turned himself, and said to them:

26 איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

He that cometh to me, and hateth not his father and his mother, and his brothers and his sisters, and his wife and his children, and his own life also, cannot become a disciple to me.

27 ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

And he that doth not take up his cross and come after me, cannot become a disciple to me.

28 כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

For, which of you, wishing to build a tower, doth not first sit down and compute the expense, whether he have the means to complete it?

29 פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

lest, when he hath laid the foundation, and is unable to finish, all that see it begin to deride him;

30 כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

and say: This man began to build, and was unable to finish.

31 אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

Or what king, that is going to contend in battle with his neighbor king, doth not first consider, whether he is able, with ten thousand, to meet him that is coming against him with twenty thousand?

32 ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

and if not; while he is yet far from him, he sendeth envoys, and sueth for peace.

33 ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

So every one of you who doth not give up all his possessions, cannot be my disciple.

34 טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

Salt is a good thing: but if the salt itself hath become insipid, wherewith shall it be salted?

35 לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

It is fit for neither the earth, nor the dunghill. They cast it away. He that hath ears to hear, let him hear.