לוּקָס 14

1 ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

And it came to pass, when he entered into the house of one of the rulers of the Pharisees, on a Sabbath, to eat bread, that, they, were narrowly watching him.

2 והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

And lo! there was, a certain man, who had the dropsy, before him.

3 ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

And Jesus, answering, spake unto the Lawyers and Pharisees, saying—Is it allowed, on the Sabbath, to cure, or not? But, they, held their peace.

4 ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

And taking hold [of him] he healed and dismissed him, —

5 ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

and, unto them, said—Which of you, shall have a son or an ox that, into a pit, shall fall, and will not straightway pull him up, on the day of rest?

6 ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

And they could not return an answer unto these things.

7 וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

And he went on to speak, unto the invited, a parable, —observing how, the first couches, they were choosing; saying unto them—

8 כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

Whensoever thou hast been invited by anyone unto a marriage feast, do not recline on the first couch; lest once, a more honourable than thou, have been invited by him,

9 ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

and he that invited both thee and him should come, and say unto thee—Give, unto this one, place! and, then, thou shouldst begin, with shame, the last place, to occupy.

10 אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

But, whensoever thou hast been invited, pass on and fall back into the last place, that, whensoever he that hath invited thee shall come, he may say unto thee—Friend! come close up, higher. Then, shalt thou have honour before all who are reclining together with thee.

11 כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

Because, everyone who exalteth himself, shall be abased; and, he that abaseth himself, shall be exalted?

12 וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

Moreover he went on to say, unto him also who had invited him, —Whensoever thou mayest be making a dinner or a supper, do not call thy friends, or thy brothers, or thy kinsfolk, or rich neighbours, —lest once, they also, invite thee in return, and it become a recompense unto thee.

13 אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

But, whensoever, an entertainment, thou mayest be making, invite the destitute, the tried, the lame, the blind;

14 ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

and, happy, shalt thou be, that they have not wherewith to recompense thee, for it shall be recompensed unto thee, in the resurrection of the righteous.

15 וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

And one of those reclining together, hearing these things, said unto him—Happy, whoever shall eat bread in the kingdom of God!

16 והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

But, he, said unto him—A certain man, was making a great supper, and invited many;

17 וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

and he sent out his servant, at the hour of the supper, to say unto the invited—Be coming! because, even now, is it, ready.

18 ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

And they all began, one after another to excuse themselves. The first, said unto him—A field, have I bought, and have need to go out and see it: I request thee, hold me excused.

19 ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

And, another, said—Five yoke of oxen, have I bought, and am going my way to prove them; I request thee, hold me excused.

20 ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

And, another, said—A wife, have I married, and, for this cause, I cannot come!

21 ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

And, going near, the servant reported unto his lord these things. Then, provoked to anger, the master of the house said unto his servant—Go out quickly, into the broadways and streets of the city, —and, the destitute, and tried, and blind, and lame, bring thou in here.

22 ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

And the servant said—Lord! what thou didst order, hath been done; and, yet, there is, room.

23 ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

And the lord said unto the servant—Go out among the highways and fences, and compel them to come in; that my house may be filled.

24 כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

For, I say unto you—Not one of those men who had been invited, shall taste of my supper.

25 והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

And there were journeying together with him many multitudes; and, turning, he said unto them—

26 איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

If anyone cometh unto me, and hateth not his own father, and mother, and wife, and children, and brothers, and sisters, further also, even his own life, he cannot be my disciple.

27 ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

Whoever beareth not his own cross, and cometh after me, cannot be my disciple.

28 כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

For, who from among you, wishing to build a tower, doth not first sit down and count the cost, —whether he hath sufficient for completion;

29 פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

lest once, he having laid a foundation, and not being able to finish, all who are looking on, should begin to mock at him,

30 כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

saying—This man, began to build, and was not able to finish!

31 אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

Or, what king, moving on to encounter, another king, in battle, will not sit down first and take counsel, whether he is able, with ten thousand, to meet him who, with twenty thousand, is coming against him.

32 ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

And, if not, by any means, while he is yet afar off, he sendeth, an embassy, and requesteth the conditions of peace.

33 ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

Thus, therefore, everyone from amongst you, who doth not bid adieu unto all his own possessions, cannot be my disciple.

34 טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

Good, therefore is the salt; but, if, even the salt, become tasteless, wherewith shall it be seasoned?

35 לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

Neither for land nor for manure, is it, fit: outside, they cast it! He that hath ears to hear, let him hear.