לוּקָס 14

1 ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

And it came to pass, when he went into the house of one of the rulers of the Pharisees on a sabbath to eat bread, that they were watching him.

2 והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

And behold, there was before him a certain man which had the dropsy.

3 ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

And Jesus answering spake unto the lawyers and Pharisees, saying, Is it lawful to heal on the sabbath, or not?

4 ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

But they held their peace. And he took him, and healed him, and let him go.

5 ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

And he said unto them, Which of you shall have an ass or an ox fallen into a well, and will not straightway draw him up on a sabbath day?

6 ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

And they could not answer again unto these things.

7 וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

And he spake a parable unto those which were bidden, when he marked how they chose out the chief seats; saying unto them,

8 כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

When thou art bidden of any man to a marriage feast, sit not down in the chief seat; lest haply a more honourable man than thou be bidden of him,

9 ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

and he that bade thee and him shall come and say to thee, Give this man place; and then thou shalt begin with shame to take the lowest place.

10 אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

But when thou art bidden, go and sit down in the lowest place; that when he that hath bidden thee cometh, he may say to thee, Friend, go up higher: then shalt thou have glory in the presence of all that sit at meat with thee.

11 כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

For every one that exalteth himself shall be humbled; and he that humbleth himself shall be exalted.

12 וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

And he said to him also that had bidden him, When thou makest a dinner or a supper, call not thy friends, nor thy brethren, nor thy kinsmen, nor rich neighbours; lest haply they also bid thee again, and a recompense be made thee.

13 אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

But when thou makest a feast, bid the poor, the maimed, the lame, the blind:

14 ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

and thou shalt be blessed; because they have not [wherewith] to recompense thee: for thou shalt be recompensed in the resurrection of the just.

15 וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

And when one of them that sat at meat with him heard these things, he said unto him, Blessed is he that shall eat bread in the kingdom of God.

16 והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

But he said unto him, A certain man made a great supper; and he bade many:

17 וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

and he sent forth his servant at supper time to say to them that were bidden, Come; for [all] things are now ready.

18 ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

And they all with one [consent] began to make excuse. The first said unto him, I have bought a field, and I must needs go out and see it: I pray thee have me excused.

19 ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

And another said, I have bought five yoke of oxen, and I go to prove them: I pray thee have me excused.

20 ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

And another said, I have married a wife, and therefore I cannot come.

21 ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

And the servant came, and told his lord these things. Then the master of the house being angry said to his servant, Go out quickly into the streets and lanes of the city, and bring in hither the poor and maimed and blind and lame.

22 ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

And the servant said, Lord, what thou didst command is done, and yet there is room.

23 ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

And the lord said unto the servant, Go out into the highways and hedges, and constrain [them] to come in, that my house may be filled.

24 כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

For I say unto you, that none of those men which were bidden shall taste of my supper.

25 והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

Now there went with him great multitudes: and he turned, and said unto them,

26 איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

If any man cometh unto me, and hateth not his own father, and mother, and wife, and children, and brethren, and sisters, yea, and his own life also, he cannot be my disciple.

27 ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

Whosoever doth not bear his own cross, and come after me, cannot be my disciple.

28 כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

For which of you, desiring to build a tower, doth not first sit down and count the cost, whether he have [wherewith] to complete it?

29 פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

Lest haply, when he hath laid a foundation, and is not able to finish, all that behold begin to mock him,

30 כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

saying, This man began to build, and was not able to finish.

31 אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

Or what king, as he goeth to encounter another king in war, will not sit down first and take counsel whether he is able with ten thousand to meet him that cometh against him with twenty thousand?

32 ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

Or else, while the other is yet a great way off, he sendeth an ambassage, and asketh conditions of peace.

33 ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

So therefore whosoever he be of you that renounceth not all that he hath, he cannot be my disciple.

34 טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

Salt therefore is good: but if even the salt have lost its savour, wherewith shall it be seasoned?

35 לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

It is fit neither for the land nor for the dunghill: [men] cast it out. He that hath ears to hear, let him hear.