לוּקָס 14

1 ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

And it came to pass, that he went, on the sabbath-day, into the house of one of the chief men of the Pharisees, to eat bread; and they watched him.

2 והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

And behold, there was a man before him, who had the dropsy.

3 ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

And Jesus answered and spoke to the lawyers and Pharisees, saying: Is it lawful to cure on the sabbath-day?

4 ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

But they were silent. And he took him, and healed him, and let him go.

5 ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

And he answered and said to them: Which of you, if his son or his ox should fall into a pit, would not immediately pull him out on the sabbath-day?

6 ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

And they were not able to give him an answer to these things.

7 וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

And he spoke a parable to those who had been invited, when he observed how they were choosing the first places at table; and he said to them:

8 כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

When you are invited by any one to a wedding, do not recline in the first place, lest a more honorable man than you may have been invited by him;

9 ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

and he that invited you and him, come and say to you, Give place to this man; and then you shall begin with shame to take the last place.

10 אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

But when you are invited, go and recline in the last place, that when he that invited you shall come, he may say to you, Friend, go up higher. Then you shall have honor in the presence of those who recline with you.

11 כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

For every one that exalts himself shall be humbled; and he that humbles himself shall be exalted.

12 וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

Then he said also to him that had invited him: When you make a dinner or a supper, call not your friends, nor your brothers, nor your relatives, nor your rich neighbors, lest they also invite you in return, and a recompense be made you.

13 אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

But when you make a feast, invite the poor, the maimed, the lame, the blind;

14 ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

and you shall be blessed; for they have no power to repay you; but you shall be repaid at the resurrection of the just.

15 וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

And a certain one of those who reclined at table with him, after hearing these things, said to him: Blessed is he who shall cat bread in the kingdom of God.

16 והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

And he said to him: A certain man made a great supper, and invited many.

17 וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

And he sent his servant at the hour of supper, to say to those who had been invited, Come, for all things are now ready.

18 ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

And they all, with one consent, began to make excuse. The first said to him, I have bought a farm, and I must go and see it; I pray you, have me excused.

19 ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

And another said, I have bought five yoke of oxen, and I am going to try them; I pray you, have me excused.

20 ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

And another said, I have married a wife, and, for this reason, I can not come.

21 ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

And that servant came and told his lord these things. Then the master of the house was angry, and said to his servant, Go out quickly into the streets and lanes of the city, and bring in hither the poor and the maimed, the lame and the blind.

22 ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

And the servant said, Lord, it is done as you commanded, and yet there is room.

23 ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

And the lord said to his servant, Go out into the roads, and among the hedges, and compel them to come in, that my house may be full.

24 כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

For I say to you, that not one of those men who have been invited, shall taste of my supper.

25 והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

And many multitudes were journeying with him; and he turned and said to them:

26 איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

If any one comes to me, and hates not his father and mother and wife and children and brothers and sisters, and his own life also, he can not be my disciple.

27 ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

And whoever does not bear his cross, and come after me, can not be my disciple.

28 כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

For which of you, intending to build a tower, does not first sit down, and count the cost, whether he has the means to finish it?

29 פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

Lest, when he has laid the foundation, and is not able to finish, all that see it begin to deride him,

30 כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

saying, This man began to build, and was not able to finish.

31 אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

Or, what king, going to make war against another king, does not first sit down, and deliberate whether he is able, with ten thousand, to meet him that is coming; against him with twenty thousand?

32 ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

And if not, while he is yet at a distance, he sends an embassy, and asks for conditions of peace.

33 ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

So, then, whoever of you does not forsake all that he has, can not be my disciple.

34 טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

Salt is good; but if the salt become tasteless, by what means shall it become salt again?

35 לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

It is fit neither for earth, nor for manure; but they cast it out. He that has ears to hear, let him hear.