ויקרא 26
| לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני יהוה אלהיכם׃ | 1 |
Ego Dominus Deus vester: Non facietis vobis idolum et sculptile, nec titulos erigetis, nec insignem lapidem ponetis in terra vestra, ut adoretis eum. Eo enim sum Dominus Deus vester.
| את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה׃ | 2 |
Custodite sabbata mea, et pavete ad Sanctuarium meum. Ego Dominus.
| אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם׃ | 3 |
Si in præceptis meis ambulaveritis, et mandata mea custodieritis, et feceritis ea, dabo vobis pluvias temporibus suis,
| ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו׃ | 4 |
et terra gignet germen suum, et pomis arbores replebuntur.
| והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם׃ | 5 |
Apprehendet messium tritura vindemiam, et vindemia occupabit sementem: et comedetis panem vestrum in saturitate, et absque pavore habitabitis in terra vestra.
| ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם׃ | 6 |
Dabo pacem in finibus vestris: dormietis, et non erit qui exterreat. Auferam malas bestias: et gladius non transibit terminos vestros.
| ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב׃ | 7 |
Persequemini inimicos vestros, et corruent coram vobis.
| ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב׃ | 8 |
Persequentur quinque de vestris centum alienos, et centum de vobis decem millia: cadent inimici vestri gladio in conspectu vestro.
| ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימתי את בריתי אתכם׃ | 9 |
Respiciam vos, et crescere faciam: multiplicabimini, et firmabo pactum meum vobiscum.
| ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו׃ | 10 |
Comedetis vetustissima veterum, et vetera novis supervenientibus proiicietis.
| ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם׃ | 11 |
Ponam tabernaculum meum in medio vestri, et non abiiciet vos anima mea.
| והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם׃ | 12 |
Ambulabo inter vos, et ero Deus vester, vosque eritis populus meus.
| אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות׃ | 13 |
Ego Dominus Deus vester: qui eduxi vos de Terra Ægyptiorum, ne serviretis eis, et qui confregi catenas cervicum vestrarum, ut incederetis erecti.
| ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה׃ | 14 |
Quod si non audieritis me, nec feceritis omnia mandata mea,
| ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי׃ | 15 |
si spreveritis leges meas, et iudicia mea contempseritis, ut non faciatis ea quæ a me constituta sunt, et ad irritum perducatis pactum meum:
| אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם׃ | 16 |
ego quoque hæc faciam vobis: Visitabo vos velociter in egestate, et ardore, qui conficiat oculos vestros, et consumat animas vestras. Frustra seretis sementem, quæ ab hostibus devorabitur.
| ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם׃ | 17 |
Ponam faciem meam contra vos, et corruetis coram hostibus vestris, et subiiciemini his qui oderunt vos. Fugietis, nemine persequente.
| ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם׃ | 18 |
Sin autem nec sic obedieritis mihi, addam correptiones vestras septuplum propter peccata vestra,
| ושברתי את גאון עזכם ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה׃ | 19 |
et conteram superbiam duritiæ vestræ. Daboque vobis cælum desuper sicut ferrum, et terram æneam.
| ותם לריק כחכם ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו׃ | 20 |
Consumetur incassum labor vester, non proferet terra germen, nec arbores poma præbebunt.
| ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם׃ | 21 |
Si ambulaveritis ex adverso mihi, nec volueritis audire me, addam plagas vestras in septuplum propter peccata vestra:
| והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם׃ | 22 |
immittamque in vos bestias agri, quæ consumant vos, et pecora vestra, et ad paucitatem cuncta redigant, desertæque fiant viæ vestræ.
| ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי׃ | 23 |
Quod si nec sic volueritis recipere disciplinam, sed ambulaveritis ex adverso mihi:
| והלכתי אף אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם׃ | 24 |
ego quoque contra vos adversus incedam, et percutiam vos septies propter peccata vestra.
| והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית ונאספתם אל עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב׃ | 25 |
Inducamque super vos gladium ultorem fœderis mei. Cumque confugeritis in urbes, mittam pestilentiam in medio vestri, et trademini in manibus hostium,
| בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו׃ | 26 |
postquam confregero baculum panis vestri: ita ut decem mulieres in uno clibano coquant panes, et reddant eos ad pondus: et comedetis, et non saturabimini.
| ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי׃ | 27 |
Sin autem nec per hæc audieritis me, sed ambulaveritis contra me:
| והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם׃ | 28 |
et ego incedam adversus vos in furore contrario, et corripiam vos septem plagis propter peccata vestra,
| ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם תאכלו׃ | 29 |
ita ut comedatis carnes filiorum vestrorum et filiarum vestrarum.
| והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וגעלה נפשי אתכם׃ | 30 |
Destruam excelsa vestra, et simulacra confringam. Cadetis inter ruinas idolorum vestrorum, et abominabitur vos anima mea,
| ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם׃ | 31 |
in tantum ut urbes vestras redigam in solitudinem, et deserta faciam Sanctuaria vestra, nec recipiam ultra odorem suavissimum.
| והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה׃ | 32 |
Disperdamque terram vestram, et stupebunt super ea inimici vestri, cum habitatores illius fuerint.
| ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה׃ | 33 |
Vos autem dispergam in Gentes, et evaginabo post vos gladium, eritque terra vestra deserta, et civitates vestræ dirutæ.
| אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה׃ | 34 |
Tunc placebunt terræ sabbata sua cunctis diebus solitudinis suæ: quando fueritis
| כל ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה׃ | 35 |
in terra hostili, sabbatizabit, et requiescet in sabbatis solitudinis suæ, eo quod non requieverit in sabbatis vestris quando habitabatis in ea.
| והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף׃ | 36 |
Et qui de vobis remanserint, dabo pavorem in cordibus eorum in regionibus hostium, terrebit eos sonitus folii volantis, et ita fugient quasi gladium: cadent, nullo persequente,
| וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורדף אין ולא תהיה לכם תקומה לפני איביכם׃ | 37 |
et corruent singuli super fratres suos quasi bella fugientes, nemo vestrum inimicis audebit resistere.
| ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם׃ | 38 |
Peribitis inter Gentes, et hostilis vos terra consumet.
| והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת איביכם ואף בעונת אבתם אתם ימקו׃ | 39 |
Quod si et de iis aliqui remanserint, tabescent in iniquitatibus suis, in terra inimicorum suorum, et propter peccata patrum suorum et sua affligentur:
| והתודו את עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי׃ | 40 |
donec confiteantur iniquitates suas, et maiorum suorum, quibus prævaricati sunt in me, et ambulaverunt ex adverso mihi.
| אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם׃ | 41 |
Ambulabo igitur et ego contra eos, et inducam illos in terram hostilem, donec erubescat incircumcisa mens eorum: tunc orabunt pro impietatibus suis.
| וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר׃ | 42 |
Et recordabor fœderis mei quod pepigi cum Iacob, et Isaac, et Abraham. Terræ quoque memor ero:
| והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם׃ | 43 |
quæ cum relicta fuerit ab eis, complacebit sibi in sabbatis suis, patiens solitudinem propter illos. Ipsi vero rogabunt pro peccatis suis, eo quod abiecerint iudicia mea, et leges meas despexerint.
| ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני יהוה אלהיהם׃ | 44 |
Et tamen etiam cum essent in terra hostili, non penitus abieci eos, neque sic despexi ut consumerentur, et irritum facerent pactum meum cum eis. Ego enim sum Dominus Deus eorum,
| וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להית להם לאלהים אני יהוה׃ | 45 |
et recordabor fœderis mei pristini, quando eduxi eos de Terra Ægypti in conspectu Gentium, ut essem Deus eorum. Ego Dominus.
| אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה׃ | 46 |
Hæc sunt iudicia atque præcepta et leges, quas dedit Dominus inter se et filios Israel in monte Sinai per manum Moysi.
