ויקרא 25

1 וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר׃

And Yahweh spake unto Moses in Mount Sinai, saying—

2 דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה׃

Speak unto the sons of Israel, and thou shalt say unto them: —When ye enter into the land which, I, am giving you, then shall the land keep a sabbath unto Yahweh.

3 שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה׃

Six years, shalt thou sow thy field, and, six years, shalt thou prune thy vineyard, —and gather the increase thereof;

4 ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר׃

but, in the seventh year—a sabbath of sacred rest, shall there be unto the land, a sabbath unto Yahweh: thy field, shalt thou not sow, and, thy vineyard, shalt thou not prune;

5 את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ׃

that which groweth of itself of thy harvest, shalt thou not reap; and the grapes of thine unpruned vines, shalt thou not cut off: a year of sacred rest, shall there be to the land.

6 והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך׃

So shall the sabbath of the land be unto you for food: unto thee, and unto thy servant and unto thy handmaid, —and unto thy hireling, and unto thy settlers that are sojourning with thee;

7 ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל׃

and unto thy tame-beasts, and unto the wild-beasts that are in thy land, shall belong all the increase thereof for food.

8 וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה׃

And thou shalt count to thee seven weeks of years, seven years, seven times, —so shall the days of the seven weeks of years become to thee forty-nine years.

9 והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם׃

Then shalt thou cause a signal-horn to pass through in the seventh month, on the tenth of the month: on the Day of Propitiation, shall ye cause a horn to pass throughout all your land.

10 וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו׃

So shall ye hallow the fiftieth year, and proclaim freedom throughout the land to all the dwellers thereof, —a jubilee, shall it be unto you, and ye shall return, every man unto his possession, and every man unto his family, shall ye return.

11 יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה׃

A jubilee, shall that fiftieth year be unto you, —ye shall not sow, neither shall ye reap the self-grown corn thereof, nor cut off the grapes of the unpruned vines thereof.

12 כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה׃

For, a jubilee, it is, holy, shall it be unto you, —out of the field, shall ye eat her increase.

13 בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו׃

In this same jubilee year, shall ye return every man unto his possession.

14 וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו׃

And when ye sell anything to thy neighbour, or buy aught at thy neighbour’s hand, do not overreach one another.

15 במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך׃

By the number of years after the jubilee, shalt thou buy of thy neighbour, —by the number of the years of increase, shall he sell unto thee;

16 לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך׃

according to the multitude of the years, shalt thou increase the price thereof, and, according to the fewness of the years, shalt thou diminish the price thereof, —because the sum of the increase, it is that he selleth thee.

17 ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם׃

So then ye shall not overreach one another; but thou shalt stand in awe of thy God, —for, I—Yahweh, am your God.

18 ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח׃

Wherefore ye shall do my statutes, and my regulations, shall ye observe and do them, —so shall ye dwell upon the land with confidence;

19 ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה׃

and the land shall yield her fruit; and ye shall eat to the full, —and shall dwell with confidence thereupon.

20 וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו׃

And since ye may say, What shall we eat in the seventh year? Lo! we are not to sow, neither are we to gather our increase!

21 וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים׃

Therefore will I command my blessing upon you, in the sixth year, —and it shall make the increase of three years;

22 וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן׃

and ye shall sow, the eighth year, and eat of old store, —until the ninth year until the coming in of the increase thereof, shall ye eat old store.

23 והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי׃

The land moreover shall not be sold beyond recovery, for, mine, is the land, —for, sojourners and settlers, ye are with me.

24 ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ׃

And, in all the land of your possession, a right of redemption, shall ye give to the land.

25 כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו׃

When thy brother waxeth poor, and so selleth aught of his possession, then may his kinsman that is near unto him come in, and redeem that which was sold by his brother.

26 ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו׃

And, when, any man, hath no kinsman, —but his own hand getteth enough, so that he findeth what is needed to redeem it,

27 וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו׃

then shall he reckon the years since he sold it, and restore the overplus to the man to whom he sold it, —and shall return to his possession.

28 ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו׃

But, if his hand have not found enough to get it back unto him, then shall that which he sold remain in the hand of him that bought it, until the year of the jubilee, —and shall go out in the jubilee, and he shall return unto his possession.

29 ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו׃

And, when, any man, selleth a dwelling-house in a walled city, then shall his right of redemption remain until the completion of a year after he sold it, —for, [a year of] days, shall his right of redemption remain.

30 ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל׃

But, if it be not redeemed before the end of a full year, then shall the house that is in the city that hath walls be confirmed, beyond recovery, to him who bought it, unto his generations, —it shall not go out in the jubilee.

31 ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא׃

But as for the houses of villages which have no wall round about them, with the fields of land, shall it be reckoned, —a right of redemption, shall belong to it, and, in the jubilee, shall it go out.

32 וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים׃

And as for the cities of the Levites, the houses of the cities of their possession, an age-abiding right of redemption, shall pertain unto the Levites.

33 ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל׃

And, if one of the Levites should not redeem, then shall the sale of the house and the city of his possession go out in the jubilee; for, the houses of the cities of the Levites are their possession, in the midst of the sons of Israel.

34 ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם׃

But the field of the pasture-land of their cities, shall not be sold, —for an age-abiding possession, it is unto them.

35 וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך׃

And, when thy brother waxeth poor, and his hand becometh feeble with thee, then shalt thou strengthen him, as a sojourner and a settler, so shall he live with thee.

36 אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך׃

Do not accept from him interest or profit, but stand thou in awe of thy God, —so shall thy brother live with thee.

37 את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך׃

Thy silver, shalt thou not give him on interest, —neither, for profit, shalt thou give him thy food.

38 אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים׃

I—Yahweh, am your God, who brought you forth out of the land of Egypt, —to give unto you the land of Canaan, to become your God,

39 וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד׃

And when thy brother waxeth poor with thee, and so selleth himself unto thee, thou shalt not bind him with the bondage of a bondman:

40 כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך׃

as a hired servant, as a settler, shall he remain with thee, —until the year of the jubilee, shall he serve with thee:

41 ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב׃

then shall he go forth from thee, he and his sons with him, —and shall return unto his family, and unto the possession of his fathers, shall he return.

42 כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד׃

For, my bondmen, they are, whom I brought forth out of the land of Egypt, —they shall not sell themselves with the sale of a bondman.

43 לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך׃

Thou shalt not rule over him with rigour, —so shalt thou stand in awe of thy God.

44 ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה׃

And as for thy bondman and thy bond-maid which thou shalt have, of the nations that are round about you—from them, may ye buy bondman and bond-maid.

45 וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה׃

Moreover also, of the sons of the settlers who are sojourning with you—of them, may ye buy, and of their families that are with you, which they have begotten in your land, —so shall they become yours, as a possession;

46 והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך׃

and ye may take them as an inheritance for your sons after you to inherit as a possession, unto times age-abiding, of them, may ye take to be bondmen, —but, over your brethren the sons of Israel—a man over his brother, ye shall not rule, over him with rigour.

47 וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר׃

And, when the hand of the sojourner and settler with thee getteth possessions, and thy brother with him, waxeth poor, —and so he selleth himself to the sojourner [who is] a settler with thee, or to one who hath taken root, of the family of the sojourner,

48 אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו׃

after that he hath sold himself, a right of redemption, pertaineth to him, —one of his brethren, may redeem him;

49 או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל׃

or, his uncle or his uncle’s son, may redeem him, or, a near flesh-relation of his, of his family, may redeem him, or, his own hand may have gotten enough, and, so he may redeem himself.

50 וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו׃

Then shall he reckon with him that bought him, from the year that he was sold to him, unto the year of the jubilee, —and the silver for which he was sold shall be by the number of years, according to the days of a hired servant, shall he be with him.

51 אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו׃

If there is yet a multitude of years, according to them, shall he return, as his redemption price, of the silver of him that bought him.

52 ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו׃

Or, if [there is] but a small remainder of years, until the year of the jubilee, then shall he reckon to himself, according to the years thereof, shall he return his price of redemption.

53 כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך׃

As a servant hired year by year, shall he be with him, he shall not rule over him with rigour, before thine eyes.

54 ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו׃

But if he be not redeemed in any of these ways, then shall he go out in the jubilee year, he, and his sons with him.

55 כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃

For, unto me, are the sons of Israel, bondmen, my bondmen, they are, whom I brought forth out of the land of Egypt. I, Yahweh, am your God.