ויקרא 22

1 וידבר יהוה אל משה לאמר׃

And Yahweh spake unto Moses, saying:

2 דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה׃

Speak unto Aaron, and unto his sons, That they hold sacredly aloof from the holy things of the sons of Israel, so as not to profane my holy name, —in the things which they are hallowing unto me—I, am Yahweh.

3 אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה׃

Say unto them—Unto your generations, as touching any man who cometh near from among any of your seed, unto the hallowed things which the sons of Israel may hallow unto Yahweh, while his uncleanness is upon him, then shall that person be cut off from before me—I, am Yahweh.

4 איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע׃

No man soever of the seed of Aaron who is a leper, or hath a flux, shall eat of the holy things, until he be clean, —And as for him who toucheth anything that is unclean by the dead, or a man whose seed goeth from him;

5 או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו׃

or a man who toucheth any creeping thing, which is unclean to him, —or [toucheth] any human being who hath uncleanness, to the extent of any thing that maketh him unclean,

6 נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים׃

any person who toucheth any such, shall then be unclean until the evening, —and shall not eat of the hallowed things, unless he bathe his flesh in water.

7 ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא׃

When the sun tooth in, then is he clean, —and thereafter, he may eat of the hallowed things, for, his food, it is.

8 נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני יהוה׃

That which dieth of itself or is torn in pieces, shall he not eat to make himself unclean thereby, —I, am Yahweh.

9 ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם׃

Therefore shall they keep my charge, and shall not bear, for it, sin, and die therein, when they profane it, —I—Yahweh, am hallowing them.

10 וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש׃

And, no stranger, shall eat what is hallowed, —neither, one who dwelleth with a priest nor a hireling shall eat what is hallowed.

11 וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו׃

But when, a priest, buyeth any person, as the purchase of his silver, he may eat thereof, —and, the children of his household, they, may eat of his food.

12 ובת כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל׃

And, when, a priest’s daughter, belongeth to a husband, who is a stranger, she, of the heave-offering of the hallowed things, may not eat.

13 ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו׃

But, when a priest’s daughter, cometh to be a widow or divorced and hath no seed, and so she returneth unto the house of her father, as in her youth, of the food of her father, she may eat, —but no stranger, shall eat thereof.

14 ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש׃

And, when, any man, eateth what is hallowed, by mistake, then shall he add the fifth part of it thereunto, and give unto the priest the hallowed thing:

15 ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו ליהוה׃

So shall they not profane the hallowed things of the sons of Israel, —which they heave up unto Yahweh;

16 והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם׃

nor cause them to bear guilty iniquity, when they eat their hallowed things, —For, I—Yahweh, am hallowing them.

17 וידבר יהוה אל משה לאמר׃

And Yahweh spake unto Moses, saying:

18 דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו ליהוה לעלה׃

Speak unto Aaron, and unto his sons, and unto all the sons of Israel, and thou shalt say unto them—What man, soever, of the house of Israel, or of the sojourners in Israel, may bring near his oblation, as regardeth any of their vows, or any of their freewill offerings which they may bring near unto Yahweh, as an ascending-sacrifice,

19 לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים׃

that ye may be accepted, [it must be] a male without defect, of the beeves, or of the sheep, or of the goats:

20 כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם׃

whatsoever hath in it a blemish, shall ye not bring near, —for it shall not be accepted for you.

21 ואיש כי יקריב זבח שלמים ליהוה לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו׃

And, whosoever would bring near a peace-offering unto Yahweh, to consecrate a vow or as a freewill-offering with a bullock or a sheep, without defect, shall it be, to be accepted, no, blemish, shall be therein.

22 עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהם על המזבח ליהוה׃

Blind, or broken, or rent, or having a running sore, or scurvy, or scab, ye shall not bring these near unto Yahweh, —and no, altar-flame, shall ye present therefrom upon the altar, unto Yahweh.

23 ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה׃

Whether an ox or a lamb long or short limb, as a free-will offering, thou mayest offer it, but, for a vow, it shall not be accepted.

24 ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו׃

But that which is bruised in the stones or broken therein, or torn or cut, shall ye neither bring ear unto Yahweh, nor on your own land, shall ye offer.

25 ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם׃

Even at the hand of the son of a stranger, shall ye not bring near the food of your God of any of these, —for, their damage is in them, a blemish, is in them, they shall not be accepted for you.

26 וידבר יהוה אל משה לאמר׃

And Yahweh spake unto Moses, saying: —

27 שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה׃

When, a beeve or a sheep or a goat, is brought forth, then shall it be seven days under its dam, —and, from the eighth day and onwards, it shall be accepted as an oblation of an altar-flame unto Yahweh,

28 ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד׃

Whether cow or ewe—it and its young, shall ye not slaughter on one day.

29 וכי תזבחו זבח תודה ליהוה לרצנכם תזבחו׃

And when ye would offer a sacrifice of thanksgiving unto Yahweh, for your acceptance, shall ye offer it.

30 ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר אני יהוה׃

On the same day, shall it be eaten, ye shall not leave thereof until morning, —I, am Yahweh.

31 ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה׃

So then ye shall observe my commandments, and do them, —I, am Yahweh.

32 ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם׃

So shall ye not profane my holy name, So shall I be hallowed in the midst of the sons of Israel, —I, am Yahweh, who am hallowing you;

33 המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה׃

Who brought you forth out of the land of Egypt, that I might become your God, —I, am Yahweh.