ויקרא 21

1 ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו׃

Och Herren sade till Mose: Tala till Presterna, Aarons söner, och säg till dem: En Prest skall icke orena sig på någon dödan af sitt folk;

2 כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃

Utan på sin skyldman, den honom näst tillkommer, såsom på sin moder, på sin fader, på sin son, på sin dotter, på sin broder;

3 ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא׃

Och på sin syster, den ännu en jungfru och ingens mans hustru varit hafver; den hans nästa skyldman är, på dem må han orena sig.

4 לא יטמא בעל בעמיו להחלו׃

Eljest skall han icke orena sig på någon, som honom är vederkommande ibland hans folk, så att han sig ohelgar.

5 לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת׃

Han skall ock ingen plätt göra på sitt hufvud, eller afraka sitt skägg, och på hans kropp intet märke skära.

6 קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש׃

De skola sinom Gudi helige vara, och icke ohelga sins Guds Namn; förty de offra Herrans offer, deras Guds bröd; derföre skola de vara helige.

7 אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו׃

Han skall icke taga någon sköko, eller ena förkränkta, eller den som af sin man bortdrifven är; ty han är helig sinom Gudi.

8 וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם׃

Derföre skall du räkna honom helig; ty han offrar dins Guds bröd. Han skall vara dig helig; ty jag är helig, Herren, som eder helgar.

9 ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף׃

Om ens Prests dotter begynner till att bola, den skall man uppbränna i elde; ty hon hafver skämt sin fader.

10 והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃

Hvilken öfverste Prest är ibland hans bröder, på hvilkens hufvud smörjooljan gjuten är, och hans hand fylld är, så att han med kläden iklädd varder, den skall icke blotta sitt hufvud, och icke skära sin kläder sönder;

11 ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃

Och skall till ingen dödan komma, och skall icke orena sig, hvarken öfver fader eller moder.

12 ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה׃

Utu helgedomenom skall han icke gå, att han icke ohelgar sins Guds helgedom; ty vigelsen, hans Guds smörjoolja, är på honom. Jag är Herren.

13 והוא אשה בבתוליה יקח׃

Ena jungfru skall han taga sig till hustru;

14 אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה׃

Men inga enko, eller bortdrefna, eller förkränkta, eller sköko; utan ena jungfru, af sitt folk, skall han taga till hustru;

15 ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו׃

På det han icke skall ohelga sina säd ibland sitt folk; ty jag är Herren, som honom helgar.

16 וידבר יהוה אל משה לאמר׃

Och Herren talade med Mose, och sade:

17 דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃

Tala med Aaron, och säg: Om någor vank är på någrom af dine säd uti edart slägte, den skall icke gå fram, att han offrar sins Guds bröd;

18 כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע׃

Förty hvar och en, den någon vank hafver, skall icke gå fram, vare sig blind, halt, med ene stygga näso, med oskickeliga lemmar.

19 או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד׃

Eller den som hafver en sönderbruten fot eller hand,

20 או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך׃

Eller kroppog är, eller hinno på ögonen hafver, eller vindögd, eller maslog, eller skabbog, eller förbråken är.

21 כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב׃

Den som nu af Prestens Aarons säd hafver en vank uppå sig, han skall icke gå fram till att offra Herrans offer; ty han hafver en vank, derföre skall han intet nalkas intill sins Guds bröd, att han dem offrar.

22 לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל׃

Dock skall han äta af sins Guds bröde, både af de helgo, så ock af de aldrahelgasto.

23 אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם׃

Men dock skall han icke komma in till förlåten, ej heller nalkas altarena, så länge sådana vank på honom är, att han icke ohelgar min helgedom; ty jag är Herren, som helgar dem.

24 וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל׃

Och Mose sade detta till Aaron, och till hans söner, och till all Israels barn.