איכה 5

1 זכר יהוה מה היה לנו הביט וראה את חרפתנו׃

Remember, O Yahweh, what hath befallen us, Look around, and see our reproach:

2 נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים׃

Our inheritance, turned over to foreigners, our houses, to aliens.

3 יתומים היינו אין אב אמתינו כאלמנות׃

Orphans, have we become, and fatherless, our mothers, are widows indeed.

4 מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו׃

Our water—for silver, have we drunk, our wood—for a price, cometh in.

5 על צוארנו נרדפנו יגענו לא הונח לנו׃

Upon our necks, are our pursuers, We labour, and there is allowed us no rest.

6 מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם׃

To Egypt, have we stretched out our hand, to Assyria, to be satisfied with bread.

7 אבתינו חטאו אינם אנחנו עונתיהם סבלנו׃

Our fathers, sinned, and are not, and, we, their iniquities, have borne.

8 עבדים משלו בנו פרק אין מידם׃

Slaves, have ruled over us, There is none to set free from their hand.

9 בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר׃

At the risk of our life, do we bring in our bread, because of the sword of the desert.

10 עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב׃

Our skin, as with a furnace, is scorched, because of the hot winds of famine.

11 נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה׃

Women—in Zion, were ravished, virgins, in the cities of Judah!

12 שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו׃

Princes, by their hand, have been hanged, The faces of elders, not honoured.

13 בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו׃

Young men, a millstone, have lifted, and, youths, under wood, have staggered.

14 זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם׃

Elders, from the gates, have ceased. Young men, from their music.

15 שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו׃

Ceased hath the joy of our hearts, Changed to mourning, our dance.

16 נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו׃

Fallen is the crown of our head. Surely woe to us, for we have sinned.

17 על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו׃

For this cause, faint is our heart, For these things, dimmed are our eyes:

18 על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו׃

Because of Mount Zion, which is desolate, jackals, have gone prowling therein.

19 אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדר ודור׃

Thou, O Yahweh, unto times age-abiding, dost remain, Thy throne, from generation to generation:

20 למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים׃

Wherefore shouldst thou perpetually forget us? forsake us, to length of days?

21 השיבנו יהוה אליך ונשוב חדש ימינו כקדם׃

Bring us back, O Yahweh, unto thyself, and we will come back! Renew our days, as of old;

22 כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד׃

For though thou hast not, utterly rejected, us, thou art wroth with us—exceedingly!