איכה 3
| אני הגבר ראה עני בשבט עברתו׃ | 1 |
Jeg er den, der så nød ved hans vredes ris,
| אותי נהג וילך חשך ולא אור׃ | 2 |
mig har han ført og ledt i det tykkeste Mulm,
| אך בי ישב יהפך ידו כל היום׃ | 3 |
ja, Hånden vender han mod mig Dagen lang.
| בלה בשרי ועורי שבר עצמותי׃ | 4 |
Mit Bød og min Hud har han opslidt, brudt mine Ben,
| בנה עלי ויקף ראש ותלאה׃ | 5 |
han mured mig inde, omgav mig med Galde og Møje,
| במחשכים הושיבני כמתי עולם׃ | 6 |
lod mig bo i Mørke som de, der for længst er døde.
| גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי׃ | 7 |
Han har spærret mig inde og lagt mig i tunge Lænker.
| גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי׃ | 8 |
Om jeg end råber og skriger, min Bøn er stængt ude.
| גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה׃ | 9 |
Han spærred mine Veje med Kvader, gjorde Stierne kroge.
| דב ארב הוא לי אריה במסתרים׃ | 10 |
Han blev mig en lurende Bjørn, en Løve i Baghold;
| דרכי סורר ויפשחני שמני שמם׃ | 11 |
han ledte mig vild, rev mig sønder og lagde mig øde;
| דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ׃ | 12 |
han spændte sin Bue; lod mig være Skive for Pilen.
| הביא בכליותי בני אשפתו׃ | 13 |
Han sendte sit Koggers Sønner i Nyrerne på mig;
| הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום׃ | 14 |
hvert Folk lo mig ud og smæded mig Dagen lang,
| השביעני במרורים הרוני לענה׃ | 15 |
med bittert mætted han mig, gav mig Malurt at drikke.
| ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר׃ | 16 |
Mine Tænder lod han bide i Flint, han trådte mig i Støvet;
| ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה׃ | 17 |
han skilte min Sjæl fra Freden, jeg glemte Lykken
| ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה׃ | 18 |
og sagde: "Min Livskraft, mit Håb til HERREN er ude."
| זכר עניי ומרודי לענה וראש׃ | 19 |
At mindes min Vånde og Flakken er Malurt og Galde;
| זכור תזכור ותשיח עלי נפשי׃ | 20 |
min Sjæl, den mindes det grant den grubler betynget.
| זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל׃ | 21 |
Det lægger jeg mig på Sinde, derfor vil jeg håbe:
| חסדי יהוה כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו׃ | 22 |
HERRENs Miskundhed er ikke til Ende, ikke brugt op,
| חדשים לבקרים רבה אמונתך׃ | 23 |
hans Nåde er ny hver Morgen, hans Trofasthed stor.
| חלקי יהוה אמרה נפשי על כן אוחיל לו׃ | 24 |
Min Del er HERREN, (siger min Sjæl, ) derfor håber jeg på ham.
| טוב יהוה לקוו לנפש תדרשנו׃ | 25 |
Dem, der bier på HERREN, er han god, den Sjæl, der ham søger;
| טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה׃ | 26 |
det er godt at håbe i Stilhed på HERRENs Frelse,
| טוב לגבר כי ישא על בנעוריו׃ | 27 |
godt for en Mand, at han bærer Åg i sin Ungdom.
| ישב בדד וידם כי נטל עליו׃ | 28 |
Han sidde ensom og tavs, når han lægger det på ham;
| יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה׃ | 29 |
han trykke sin Mund mod Støvet, måske er der Håb.
| יתן למכהו לחי ישבע בחרפה׃ | 30 |
Række Kind til den, der slår ham, mættes med Hån.
| כי לא יזנח לעולם אדני׃ | 31 |
Thi Herren bortstøder ikke for evigt,
| כי אם הוגה ורחם כרב חסדו׃ | 32 |
har han voldt Kvide, så ynkes han, stor er hans Nåde;
| כי לא ענה מלבו ויגה בני איש׃ | 33 |
ej af Hjertet plager og piner han Menneskens Børn.
| לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ׃ | 34 |
Når Landets Fanger til Hobe trædes under Fod,
| להטות משפט גבר נגד פני עליון׃ | 35 |
når Mandens Ret for den Højestes Åsyn bøjes,
| לעות אדם בריבו אדני לא ראה׃ | 36 |
når en Mand lider Uret i sin Sag mon Herren ej ser det?
| מי זה אמר ותהי אדני לא צוה׃ | 37 |
Hvo taler vel, så det sker, om ej Herren byder?
| מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׃ | 38 |
Kommer ikke både ondt og godt fra den Højestes Mund?
| מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו׃ | 39 |
Over hvad skal den levende sukke? Hver over sin Synd!
| נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד יהוה׃ | 40 |
Lad os ransage, granske vore Veje og vende os til HERREN,
| נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים׃ | 41 |
løfte Hænder og Hjerte til Gud i Himlen;
| נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת׃ | 42 |
vi syndede og stod imod, du tilgav ikke,
| סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת׃ | 43 |
men hylled dig i Vrede, forfulgte os, dræbte uden Skånsel,
| סכותה בענן לך מעבור תפלה׃ | 44 |
hylled dig i Skyer, så Bønnen ej nåed frem;
| סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים׃ | 45 |
til Skarn og til Udskud har du gjort os midt iblandt Folkene.
| פצו עלינו פיהם כל איבינו׃ | 46 |
De opspærred Munden imod os, alle vore Fjender.
| פחד ופחת היה לנו השאת והשבר׃ | 47 |
Vor Lod blev Gru og Grav og Sammenbruds Øde;
| פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי׃ | 48 |
Vandstrømme græder mit Øje, mit Folk brød sammen.
| עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות׃ | 49 |
Hvileløst strømmer mit Øje, det kender ej Ro,
| עד ישקיף וירא יהוה משמים׃ | 50 |
før HERREN skuer ned fra Himlen, før han ser til.
| עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי׃ | 51 |
Synet af Byens Døtre piner min Sjæl.
| צוד צדוני כצפור איבי חנם׃ | 52 |
Jeg joges som en Fugl af Fjender, hvis Had var grundløst,
| צמתו בבור חיי וידו אבן בי׃ | 53 |
de spærred mig inde i en Grube, de stenede mig;
| צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי׃ | 54 |
Vand strømmed over mit Hoved, jeg tænkte: "Fortabt!"
| קראתי שמך יהוה מבור תחתיות׃ | 55 |
Dit Navn påkaldte jeg, HERRE, fra Grubens Dyb;
| קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי׃ | 56 |
du hørte min Røst: "O, gør dig ej døv for mit Skrig!"
| קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא׃ | 57 |
Nær var du den Dag jeg kaldte, du sagde: "Frygt ikke!"
| רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי׃ | 58 |
Du førte min Sag, o Herre, genløste mit Liv;
| ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי׃ | 59 |
HERRE, du ser, jeg lider Uret. skaf mig min Ret!
| ראיתה כל נקמתם כל מחשבתם לי׃ | 60 |
Al deres Hævnlyst ser du, alle deres Rænker,
| שמעת חרפתם יהוה כל מחשבתם עלי׃ | 61 |
du hører deres Smædeord HERRE, deres Rænker imod mig,
| שפתי קמי והגיונם עלי כל היום׃ | 62 |
mine Fjenders Tale og Tanker imod mig bestandig.
| שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם׃ | 63 |
Se dem, når de sidder eller står, deres Nidvise er jeg.
| תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם׃ | 64 |
Dem vil du gengælde, HERRE, deres Hænders Gerning,
| תתן להם מגנת לב תאלתך להם׃ | 65 |
gør deres Hjerte forhærdet din Forbandelse over dem!
| תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה׃ | 66 |
forfølg dem i Vrede, udryd dem under din Himmel.
