שופטים 3

1 ואלה הגוים אשר הניח יהוה לנסות בם את ישראל את כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען׃

At that time there were still many people-groups in Canaan. Yahweh left them there to test the Israeli people. But many of the Israelis in Canaan were ones who had not fought in any of the wars in Canaan. So Yahweh also left those people-groups in Canaan so that the descendants of those who had not fought in any of the wars might learn how to fight.

2 רק למען דעת דרות בני ישראל ללמדם מלחמה רק אשר לפנים לא ידעום׃

3 חמשת סרני פלשתים וכל הכנעני והצידני והחוי ישב הר הלבנון מהר בעל חרמון עד לבוא חמת׃

[This is a list of] the people-groups that Yahweh left there: The Philistines and their five leaders, the people living in the area near Sidon [city], the descendants of Canaan, and the descendants of Hiv who were living in the mountains of Lebanon between Baal-Hermon Mountain and Lebo-Hamath.

4 ויהיו לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו את מצות יהוה אשר צוה את אבותם ביד משה׃

Yahweh left these people-groups there to test the Israelis, to see if they would obey his commands which he had told Moses to give them.

5 ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי׃

The Israelis lived among the Canaan people-group, the Hiv people-group, the Amor people-group, the Periz people-group, the Hiv people-group, and the Jebus people-group.

6 ויקחו את בנותיהם להם לנשים ואת בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את אלהיהם׃

[Moses had told the people not to associate with any of those people]. But the Israelis took daughters of people from those people-groups [to be their own wives], and gave their own daughters to men of those groups, to marry them. And [as a result] they started to worship the gods of those people-groups.

7 ויעשו בני ישראל את הרע בעיני יהוה וישכחו את יהוה אלהיהם ויעבדו את הבעלים ואת האשרות׃

The Israelis did things that Yahweh said were very evil. They forgot about Yahweh, their God, and they started to worship [the idols that represented] the god Baal and the goddess Asherah.

8 ויחר אף יהוה בישראל וימכרם ביד כושן רשעתים מלך ארם נהרים ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים שמנה שנים׃

Yahweh became very angry with the Israelis. So he allowed king Cushan from Mesopotamia to conquer them and rule them for eight years.

9 ויזעקו בני ישראל אל יהוה ויקם יהוה מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל בן קנז אחי כלב הקטן ממנו׃

But when they pleaded to Yahweh [to help them], he gave them a leader to rescue them. He was Othniel, the son of Caleb’s younger brother Kenaz.

10 ותהי עליו רוח יהוה וישפט את ישראל ויצא למלחמה ויתן יהוה בידו את כושן רשעתים מלך ארם ותעז ידו על כושן רשעתים׃

Yahweh’s Spirit came upon him, and he became their leader. He [led an army that] fought against [the army of] Cushan, and defeated them.

11 ותשקט הארץ ארבעים שנה וימת עתניאל בן קנז׃

After that, there was peace in the land for 40 years, until Othniel died.

12 ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויחזק יהוה את עגלון מלך מואב על ישראל על כי עשו את הרע בעיני יהוה׃

After that, the Israelis again did things that Yahweh said were very evil. As a result, he allowed the army of King Eglon, who ruled [the] Moab [area], to defeat the Israelis.

13 ויאסף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל ויירשו את עיר התמרים׃

Eglon persuaded the leaders of the Ammon and Amalek people-groups to join their armies with his army to attack Israel. They captured [Jericho, which was called] ‘The City of Palm Trees’.

14 ויעבדו בני ישראל את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה׃

Then King Eglon ruled the Israelis for eighteen years.

15 ויזעקו בני ישראל אל יהוה ויקם יהוה להם מושיע את אהוד בן גרא בן הימיני איש אטר יד ימינו וישלחו בני ישראל בידו מנחה לעגלון מלך מואב׃

But then the Israelis again pleaded to Yahweh [to help them]. So he gave them another leader to rescue them. He was Ehud, a left-handed man, the son of Gera, from the descendants of Benjamin. The Israelis sent him to King Eglon to give him their yearly protection money.

16 ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות גמד ארכה ויחגר אותה מתחת למדיו על ירך ימינו׃

Ehud had with him a double-edged dagger, about a foot and a half long. He strapped it to his right thigh, under his clothes.

17 ויקרב את המנחה לעגלון מלך מואב ועגלון איש בריא מאד׃

He gave the money to King Eglon, who was a very fat man.

18 ויהי כאשר כלה להקריב את המנחה וישלח את העם נשאי המנחה׃

Then Ehud started to go back home with the men who had carried the money.

19 והוא שב מן הפסילים אשר את הגלגל ויאמר דבר סתר לי אליך המלך ויאמר הס ויצאו מעליו כל העמדים עליו׃

When they arrived at the stone carvings near Gilgal, [he told the other men to go on, but] he himself turned around and went back [to the king of Moab. When he arrived at the palace], he said to the king, “Your majesty, I have a secret message for you.” So the king told all his servants to be quiet, and sent them out of the room.

20 ואהוד בא אליו והוא ישב בעלית המקרה אשר לו לבדו ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא׃

Then, as Eglon was sitting alone in the upstairs room of his summer palace, Ehud came close to him and said, “I have a message for you from God.” As the king got up from his chair,

21 וישלח אהוד את יד שמאלו ויקח את החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו׃

Ehud reached with his left hand and pulled the dagger from his right thigh, and plunged it into the king’s belly.

22 ויבא גם הנצב אחר הלהב ויסגר החלב בעד הלהב כי לא שלף החרב מבטנו ויצא הפרשדנה׃

He thrust it in so far that the handle went into the king’s belly, and the blade came out the king’s back. Ehud did not pull the dagger out. [He left it there, with] the handle buried in the king’s fat.

23 ויצא אהוד המסדרונה ויסגר דלתות העליה בעדו ונעל׃

Then Ehud left the room. He went out to the porch. He shut the doors to the room and locked them.

24 והוא יצא ועבדיו באו ויראו והנה דלתות העליה נעלות ויאמרו אך מסיך הוא את רגליו בחדר המקרה׃

After he had gone, King Eglon’s servants came back, but they saw that the doors of the room were locked. They said, “The king must be defecating in the inner room.”

25 ויחילו עד בוש והנה איננו פתח דלתות העליה ויקחו את המפתח ויפתחו והנה אדניהם נפל ארצה מת׃

So they waited, but when the king did not open the doors of the room, after a while they were worried. They got a key and unlocked the doors. And they saw that their king was lying on the floor, dead.

26 ואהוד נמלט עד התמהמהם והוא עבר את הפסילים וימלט השעירתה׃

Meanwhile, Ehud escaped. He passed by the stone carvings and arrived at Seirah, in the hilly area where the descendants of Ephraim lived.

27 ויהי בבואו ויתקע בשופר בהר אפרים וירדו עמו בני ישראל מן ההר והוא לפניהם׃

There he blew a trumpet [to signal that the people should join him to fight the people of Moab]. So the Israelis went with him from the hills. They went down [toward the Jordan river], with Ehud leading them.

28 ויאמר אלהם רדפו אחרי כי נתן יהוה את איביכם את מואב בידכם וירדו אחריו וילכדו את מעברות הירדן למואב ולא נתנו איש לעבר׃

He said to the men, “Yahweh is going to allow us to defeat your enemies, the people of Moab. So follow me!” So they followed him down to the river, and they stationed some of their men at the place where people can walk across the river, in order that they could [kill any people from Moab who tried to] cross the river [to escape].

29 ויכו את מואב בעת ההיא כעשרת אלפים איש כל שמן וכל איש חיל ולא נמלט איש׃

At that time, the Israelis killed about 10,000 people from Moab. They were all strong and capable men, but not one of them escaped.

30 ותכנע מואב ביום ההוא תחת יד ישראל ותשקט הארץ שמונים שנה׃

On that day, the Israelis conquered the people of Moab. Then there was peace in their land for 80 years.

31 ואחריו היה שמגר בן ענת ויך את פלשתים שש מאות איש במלמד הבקר וישע גם הוא את ישראל׃

After Ehud [died], Shamgar became their leader. He rescued the Israelis [from the Philistines. In one battle] he killed 600 Philistines with an (ox goad/sharp wooden pole).