שופטים 13

1 ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד פלשתים ארבעים שנה׃

And the children of Israel again did that which was evil in the sight of the LORD; and the LORD delivered them into the hand of the Philistines forty years.

2 ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה׃

And there was a certain man of Zorah, of the family of the Danites, whose name was Manoah; and his wife was barren, and bare not.

3 וירא מלאך יהוה אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן׃

And the angel of the LORD appeared unto the woman, and said unto her, Behold now, thou art barren, and bearest not: but thou shalt conceive, and bear a son.

4 ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא׃

Now therefore beware, I pray thee, and drink no wine nor strong drink, and eat not any unclean thing:

5 כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים׃

for, lo, thou shalt conceive, and bear a son; and no razor shall come upon his head: for the child shall be a Nazirite unto God from the womb: and he shall begin to save Israel out of the hand of the Philistines.

6 ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הגיד לי׃

Then the woman came and told her husband, saying, A man of God came unto me, and his countenance was like the countenance of the angel of God, very terrible; and I asked him not whence he was, neither told he me his name:

7 ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמאה כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו׃

but he said unto me, Behold, thou shalt conceive, and bear a son; and now drink no wine nor strong drink, and eat not any unclean thing: for the child shall be a Nazirite unto God from the womb to the day of his death.

8 ויעתר מנוח אל יהוה ויאמר בי אדוני איש האלהים אשר שלחת יבוא נא עוד אלינו ויורנו מה נעשה לנער היולד׃

Then Manoah entreated the LORD, and said, Oh Lord, I pray thee, let the man of God whom thou didst send come again unto us, and teach us what we shall do onto the child that shall be born.

9 וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה׃

And God hearkened to the voice of Manoah; and the angel of God came again unto the woman as she sat in the field: but Manoah her husband was not with her.

10 ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר בא ביום אלי׃

And the woman made haste, and ran, and told her husband, and said unto him, Behold, the man hath appeared unto me, that came unto me the other day.

11 ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל האיש ויאמר לו האתה האיש אשר דברת אל האשה ויאמר אני׃

And Manoah arose, and went after his wife, and came to the man, and said unto him, Art thou the man that spakest unto the woman? And he said, I am.

12 ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה יהיה משפט הנער ומעשהו׃

And Manoah said, Now let thy words come to pass: what shall be the manner of the child, and [what shall be] his work?

13 ויאמר מלאך יהוה אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר׃

And the angel of the LORD said unto Manoah, Of all that I said unto the woman let her beware.

14 מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל תשת וכל טמאה אל תאכל כל אשר צויתיה תשמר׃

She may not eat of any thing that cometh of the vine, neither let her drink wine or strong drink, nor eat any unclean thing; all that I commanded her let her observe.

15 ויאמר מנוח אל מלאך יהוה נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים׃

And Manoah said unto the angel of the LORD, I pray thee, let us detain thee, that we may make ready a kid for thee.

16 ויאמר מלאך יהוה אל מנוח אם תעצרני לא אכל בלחמך ואם תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא׃

And the angel of the LORD said unto Manoah, Though thou detain me, I will not eat of thy bread: and if thou wilt make ready a burnt offering, thou must offer it onto the LORD. For Manoah knew not that he was the angel of the LORD.

17 ויאמר מנוח אל מלאך יהוה מי שמך כי יבא דבריך וכבדנוך׃

And Manoah said unto the angel of the LORD, What is thy name, that when thy words come to pass we may do thee honour?

18 ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא פלאי׃

And the angel of the LORD said unto him, Wherefore askest thou after my name, seeing it is wonderful?

19 ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים׃

So Manoah took the kid with the meal offering, and offered it upon the rock unto the LORD: and [the angel] did wondrously, and Manoah and his wife looked on.

20 ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על פניהם ארצה׃

For it came to pass, when the flame went up toward heaven from off the altar, that the angel of the LORD ascended in the flame of the altar: and Manoah and his wife looked on; and they fell on their faces to the ground.

21 ולא יסף עוד מלאך יהוה להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא׃

But the angel of the LORD did no more appear to Manoah or to his wife. Then Manoah knew that he was the angel of the LORD.

22 ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו׃

And Manoah said unto his wife, We shall surely die, because we have seen God.

23 ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענו כזאת׃

But his wife said unto him, If the LORD were pleased to kill us, he would not have received a burnt offering and a meal offering at our hand, neither would he have shewed us all these things, nor would at this time have told us such things as these.

24 ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה׃

And the woman bare a son, and called his name Samson: and the child grew, and the LORD blessed him.

25 ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל׃

And the spirit of the LORD began to move him in Mahaneh-dan, between Zorah and Eshtaol.