יונה 4

1 וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו׃

But it displeased Jonah exceedingly, and he was angry.

2 ויתפלל אל יהוה ויאמר אנה יהוה הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה׃

He prayed to the LORD, and said, “Please, LORD, wasn’t this what I said when I was still in my own country? Therefore I hurried to flee to Tarshish, for I knew that you are a gracious God and merciful, slow to anger, and abundant in loving kindness, and you relent of doing harm.

3 ועתה יהוה קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי׃

Therefore now, LORD, take, I beg you, my life from me, for it is better for me to die than to live.”

4 ויאמר יהוה ההיטב חרה לך׃

The LORD said, “Is it right for you to be angry?”

5 ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה יהיה בעיר׃

Then Jonah went out of the city and sat on the east side of the city, and there made himself a booth and sat under it in the shade, until he might see what would become of the city.

6 וימן יהוה אלהים קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה׃

The LORD God prepared a vine and made it to come up over Jonah, that it might be a shade over his head to deliver him from his discomfort. So Jonah was exceedingly glad because of the vine.

7 וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את הקיקיון וייבש׃

But God prepared a worm at dawn the next day, and it chewed on the vine so that it withered.

8 ויהי כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי׃

When the sun arose, God prepared a sultry east wind; and the sun beat on Jonah’s head, so that he was faint and requested for himself that he might die. He said, “It is better for me to die than to live.”

9 ויאמר אלהים אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון ויאמר היטב חרה לי עד מות׃

God said to Jonah, “Is it right for you to be angry about the vine?” He said, “I am right to be angry, even to death.”

10 ויאמר יהוה אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו שבן לילה היה ובן לילה אבד׃

The LORD said, “You have been concerned for the vine, for which you have not laboured, neither made it grow; which came up in a night and perished in a night.

11 ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה׃

Shouldn’t I be concerned for Nineveh, that great city, in which are more than one hundred and twenty thousand persons who can’t discern between their right hand and their left hand, and also many animals?”