יונה 1

1 ויהי דבר יהוה אל יונה בן אמתי לאמר׃

Now the word of Yhwh came unto Jonah the son of Amittai, saying,

2 קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני׃

Arise, go to Nineveh, that great city, and cry against it; for their wickedness is come up before me.

3 ויקם יונה לברח תרשישה מלפני יהוה וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה מלפני יהוה׃

But Jonah rose up to flee unto Tarshish from the presence of Yhwh, and went down to Joppa; and he found a ship going to Tarshish: so he paid the fare thereof, and went down into it, to go with them unto Tarshish from the presence of Yhwh.

4 ויהוה הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להשבר׃

But Yhwh sent out a great wind into the sea, and there was a mighty tempest in the sea, so that the ship was like to be broken.

5 וייראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו ויטלו את הכלים אשר באניה אל הים להקל מעליהם ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם׃

Then the mariners were afraid, and cried every man unto his god, and cast forth the wares that were in the ship into the sea, to lighten it of them. But Jonah was gone down into the sides of the ship; and he lay, and was fast asleep.

6 ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד׃

So the shipmaster came to him, and said unto him, What meanest thou, O sleeper? arise, call upon thy God, if so be that God will think upon us, that we perish not.

7 ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על יונה׃

And they said every one to his fellow, Come, and let us cast lots, that we may know for whose cause this evil is upon us. So they cast lots, and the lot fell upon Jonah.

8 ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו מה מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך ואי מזה עם אתה׃

Then said they unto him, Tell us, we pray thee, for whose cause this evil is upon us; What is thine occupation? and whence comest thou? what is thy country? and of what people art thou?

9 ויאמר אליהם עברי אנכי ואת יהוה אלהי השמים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה׃

And he said unto them, I am an Hebrew; and I fear Yhwh, the God of heaven, which hath made the sea and the dry land.

10 וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה זאת עשית כי ידעו האנשים כי מלפני יהוה הוא ברח כי הגיד להם׃

Then were the men exceedingly afraid, and said unto him, Why hast thou done this? For the men knew that he fled from the presence of Yhwh, because he had told them.

11 ויאמרו אליו מה נעשה לך וישתק הים מעלינו כי הים הולך וסער׃

Then said they unto him, What shall we do unto thee, that the sea may be calm unto us? for the sea wrought, and was tempestuous.

12 ויאמר אליהם שאוני והטילני אל הים וישתק הים מעליכם כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם׃

And he said unto them, Take me up, and cast me forth into the sea; so shall the sea be calm unto you: for I know that for my sake this great tempest is upon you.

13 ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו כי הים הולך וסער עליהם׃

Nevertheless the men rowed hard to bring it to the land; but they could not: for the sea wrought, and was tempestuous against them.

14 ויקראו אל יהוה ויאמרו אנה יהוה אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תתן עלינו דם נקיא כי אתה יהוה כאשר חפצת עשית׃

Wherefore they cried unto Yhwh, and said, We beseech thee, O Yhwh, we beseech thee, let us not perish for this man’s life, and lay not upon us innocent blood: for thou, O Yhwh, hast done as it pleased thee.

15 וישאו את יונה ויטלהו אל הים ויעמד הים מזעפו׃

So they took up Jonah, and cast him forth into the sea: and the sea ceased from her raging.

16 וייראו האנשים יראה גדולה את יהוה ויזבחו זבח ליהוה וידרו נדרים׃

Then the men feared Yhwh exceedingly, and offered a sacrifice unto Yhwh, and made vows.

17 וימן יהוה דג גדול לבלע את יונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות׃

Now Yhwh had prepared a great fish to swallow up Jonah. And Jonah was in the belly of the fish three days and three nights.