יואל 1
| דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל׃ | 1 |
La Palabra de Yavé que vino a Joel, hijo de Petuel:
| שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם׃ | 2 |
Escuchen esto, oh ancianos, escuchen todos, habitantes de la tierra. ¿Sucedió esto en sus días o en los días de sus antepasados?
| עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר׃ | 3 |
Contarán esto a sus hijos, y los hijos de ellos a sus hijos, y los hijos de éstos a la otra generación:
| יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל׃ | 4 |
Lo que dejó la oruga lo comió la langosta, lo que dejó la langosta lo comió el pulgón, y lo que dejó pulgón lo comió el saltamontes.
| הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם׃ | 5 |
Despierten, borrachos, y lloren. Giman todos los que beben vino, porque el mosto es quitado de su boca.
| כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו׃ | 6 |
Porque un pueblo fuerte e innumerable invade mi tierra. Sus dientes son de león y sus colmillos de leona.
| שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה׃ | 7 |
Convirtió mi viña en desolación, desgajó mi higuera, la descortezó y dejó blancas sus ramas.
| אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה׃ | 8 |
Laméntate como una joven cubierta de tela áspera a causa del esposo de su juventud.
| הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה׃ | 9 |
En la Casa de Yavé se suspendieron la ofrenda vegetal y la libación. Los ministros de Yavé están de duelo.
| שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר׃ | 10 |
El campo está asolado, la tierra está de luto, porque el trigo fue devastado, el mosto se seca y se agota el aceite.
| הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה׃ | 11 |
Avergüéncense, labradores, giman, viñadores, por el trigo y la cebada, porque se perdió la cosecha del campo.
| הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו כי הביש ששון מן בני אדם׃ | 12 |
La vid está seca, la higuera marchita, también el granado, la palmera y el manzano. Se secaron todos los árboles del campo, por lo cual se agotó el gozo de los hijos de los hombres.
| חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך׃ | 13 |
Vístanse de luto, sacerdotes. Giman, ministros del altar. Pernocten con tela áspera, ministros de mi ʼElohim, porque a la casa de su ʼElohim se le negó la ofrenda vegetal y la libación.
| קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה׃ | 14 |
Proclamen un ayuno, convoquen solemne asamblea, reúnan a los ancianos y a todos los habitantes de la tierra en la Casa de Yavé, su ʼElohim, e invoquen a Yavé.
| אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא׃ | 15 |
¡Ay por ese día, porque el día de Yavé está cerca! ¡Ya llega como devastación de ʼEL-Shadday!
| הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל׃ | 16 |
¿No fue arrebatado el alimento de delante de nuestros ojos, y la alegría y el júbilo de la Casa de nuestro ʼElohim?
| עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן׃ | 17 |
Se pudrió el grano debajo de los terrones, los graneros fueron desolados, destruidos los silos, porque se acabó el grano.
| מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו׃ | 18 |
¡Cómo mugen las bestias! ¡Las manadas de ganado vacuno vagan sin rumbo, porque no hay alimento para ellas! ¡Hasta los rebaños de ovejas tienen que sufrir!
| אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה׃ | 19 |
A ti clamo, oh Yavé, porque el fuego devoró los pastizales del desierto. La llama quemó todos los árboles del campo.
| גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר׃ | 20 |
Hasta las bestias del campo respiran anhelosamente detrás de Ti, porque están secas las corrientes de agua y el fuego devoró las praderas del desierto.
