יואל 1
| דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל׃ | 1 |
Verbum Domini, quod factum est ad Ioel filium Phatuel.
| שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם׃ | 2 |
Audite hoc senes, et auribus percipite omnes habitatores terrae: si factum est istud in diebus vestris, aut in diebus patrum vestrorum?
| עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר׃ | 3 |
Super hoc filiis vestris narrate, et filii vestri filiis suis, et filii eorum generationi alterae.
| יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל׃ | 4 |
Residuum erucae comedit locusta, et residuum locustae comedit bruchus, et residuum bruchi comedit rubigo.
| הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם׃ | 5 |
Expergiscimini ebrii, et flete, et ululate omnes, qui bibitis vinum in dulcedine: quoniam periit ab ore vestro.
| כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו׃ | 6 |
Gens enim ascendit super terram meam, fortis et innumerabilis: dentes eius ut dentes leonis: et molares eius ut catuli leonis.
| שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה׃ | 7 |
Posuit vineam meam in desertum, et ficum meam decorticavit: nudans spoliavit eam, et proiecit: albi facti sunt rami eius.
| אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה׃ | 8 |
Plange quasi virgo accincta sacco super virum pubertatis suae.
| הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה׃ | 9 |
Periit sacrificium, et libatio de domo Domini: luxerunt sacerdotes ministri Domini.
| שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר׃ | 10 |
Depopulata est regio, luxit humus: quoniam devastatum est triticum, confusum est vinum, elanguit oleum.
| הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה׃ | 11 |
Confusi sunt agricolae, ululaverunt vinitores super frumento, et hordeo, quia periit messis agri.
| הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו כי הביש ששון מן בני אדם׃ | 12 |
Vinea confusa est, et ficus elanguit: malogranatum, et palma, et malum, et omnia ligna agri aruerunt: quia confusum est gaudium a filiis hominum.
| חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך׃ | 13 |
Accingite vos, et plangite sacerdotes, ululate ministri altaris: ingredimini, cubate in sacco ministri Dei mei: quoniam interiit de domo Dei vestri sacrificium, et libatio.
| קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה׃ | 14 |
Sanctificate ieiunium, vocate coetum, congregate senes omnes habitatores terrae in domum Dei vestri: et clamate ad Dominum:
| אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא׃ | 15 |
Aha diei. quia prope est dies Domini, et quasi vastitas a potente veniet.
| הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל׃ | 16 |
Numquid non coram oculis vestris alimenta perierunt de domo Dei nostri, laetitia, et exultatio?
| עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן׃ | 17 |
Computruerunt iumenta in stercore suo, demolita sunt horrea, dissipatae sunt apothecae: quoniam confusum est triticum.
| מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו׃ | 18 |
Quid ingemuit animal, mugierunt greges armenti? Quia non est pascua eis: sed et greges pecorum disperierunt.
| אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה׃ | 19 |
Ad te Domine clamabo: quia ignis comedit speciosa deserti, et flamma succendit omnia ligna regionis.
| גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר׃ | 20 |
Sed et bestiae agri, quasi area sitiens imbrem, suspexerunt ad te: quoniam exiccati sunt fontes aquarum, et ignis devoravit speciosa deserti.
