< איוב 9 >
Hiob antwortete und sprach:
אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃ | 2 |
Ja, ich weiß gar wohl, daß es also ist und daß ein Mensch nicht recht behalten mag gegen Gott.
אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃ | 3 |
Hat er Lust, mit ihm zu hadern, so kann er ihm auf tausend nicht eins antworten.
חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃ | 4 |
Er ist weise und mächtig; wem ist's je gelungen, der sich wider ihn gelegt hat?
המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ | 5 |
Er versetzt Berge, ehe sie es innewerden, die er in seinem Zorn umkehrt.
המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃ | 6 |
Er bewegt die Erde aus ihrem Ort, daß ihre Pfeiler zittern.
האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ | 7 |
Er spricht zur Sonne, so geht sie nicht auf, und versiegelt die Sterne.
נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃ | 8 |
Er breitet den Himmel aus allein und geht auf den Wogen des Meeres.
עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ | 9 |
Er macht den Wagen am Himmel und Orion und die Plejaden und die Sterne gegen Mittag.
עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃ | 10 |
Er tut große Dinge, die nicht zu erforschen sind, und Wunder, deren keine Zahl ist.
הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃ | 11 |
Siehe, er geht an mir vorüber, ehe ich's gewahr werde, und wandelt vorbei, ehe ich's merke.
הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃ | 12 |
Siehe, wenn er hinreißt, wer will ihm wehren? Wer will zu ihm sagen: Was machst du?
אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃ | 13 |
Er ist Gott; seinen Zorn kann niemand stillen; unter ihn mußten sich beugen die Helfer Rahabs.
אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ | 14 |
Wie sollte ich denn ihm antworten und Worte finden gegen ihn?
אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ | 15 |
Wenn ich auch recht habe, kann ich ihm dennoch nicht antworten, sondern ich müßte um mein Recht flehen.
אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃ | 16 |
Wenn ich ihn schon anrufe, und er mir antwortet, so glaube ich doch nicht, daß er meine Stimme höre.
אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ | 17 |
Denn er fährt über mich mit Ungestüm und macht mir Wunden viel ohne Ursache.
לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ | 18 |
Er läßt meinen Geist sich nicht erquicken, sondern macht mich voll Betrübnis.
אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃ | 19 |
Will man Macht, so ist er zu mächtig; will man Recht, wer will mein Zeuge sein?
אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃ | 20 |
Sage ich, daß ich gerecht bin, so verdammt er mich doch; bin ich Unschuldig, so macht er mich doch zu Unrecht.
תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃ | 21 |
Ich bin unschuldig! ich frage nicht nach meiner Seele, begehre keines Lebens mehr.
אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ | 22 |
Es ist eins, darum sage ich: Er bringt um beide, den Frommen und den Gottlosen.
אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ | 23 |
Wenn er anhebt zu geißeln, so dringt er alsbald zum Tod und spottet der Anfechtung der Unschuldigen.
ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃ | 24 |
Das Land aber wird gegeben unter die Hand der Gottlosen, und der Richter Antlitz verhüllt er. Ist's nicht also, wer anders sollte es tun?
וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃ | 25 |
Meine Tage sind schneller gewesen denn ein Läufer; sie sind geflohen und haben nichts Gutes erlebt.
חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃ | 26 |
Sie sind dahingefahren wie die Rohrschiffe, wie ein Adler fliegt zur Speise.
אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ | 27 |
Wenn ich gedenke: Ich will meiner Klage vergessen und meine Gebärde lassen fahren und mich erquicken,
יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃ | 28 |
so fürchte ich alle meine Schmerzen, weil ich weiß, daß du mich nicht unschuldig sein lässest.
אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃ | 29 |
Ich muß ja doch ein Gottloser sein; warum mühe ich mich denn so vergeblich?
אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃ | 30 |
Wenn ich mich gleich mit Schneewasser wüsche und reinigte mein Hände mit Lauge,
אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ | 31 |
so wirst du mich doch tauchen in Kot, und so werden mir meine Kleider greulich anstehen.
כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ | 32 |
Denn er ist nicht meinesgleichen, dem ich antworten könnte, daß wir vor Gericht miteinander kämen.
לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃ | 33 |
Es ist zwischen uns kein Schiedsmann, der seine Hand auf uns beide lege.
יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃ | 34 |
Er nehme von mir seine Rute und lasse seinen Schrecken von mir,
אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃ | 35 |
daß ich möge reden und mich nicht vor ihm fürchten dürfe; denn ich weiß, daß ich kein solcher bin.