איוב 9
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Darauf gab Job zur Antwort:
| אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃ | 2 |
"Wahrhaft, ich weiß, daß es so ist. Wie könnte gegen Gott ein Mensch obsiegen?
| אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃ | 3 |
Hat einer Lust, mit ihm zu streiten, gibt er auf tausend nicht ein Wort zu hören.
| חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃ | 4 |
Ist einer noch so klug und stark, wer trotzte ihm und bliebe heil?
| המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ | 5 |
Der Berge so versetzt, daß man nicht merkt, daß er im Zorn sie umgestürzt,
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃ | 6 |
der zittern macht der Erde Bau, daß ihre Säulen wanken,
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ | 7 |
der nicht mehr scheinen heißt die Sonne, und Sterne unter Siegel legt,
| נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃ | 8 |
der ganz allein den Himmel spannte, auf Wolken schreitet,
| עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ | 9 |
den Bären und Orion schuf, den Siebenstern, des Südens Kreuz,
| עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃ | 10 |
der groß und unerforschlich waltet und Wunder wirket ohne Zahl:
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃ | 11 |
Er macht sich an mich her, bevor ich's sehe, dringt auf mich ein, eh ich's bemerke.
| הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃ | 12 |
Und packt er zu, wer hält ihn ab? Wer sagt zu ihm: 'Was tust du da?'
| אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃ | 13 |
Wenn seinem Zorne Gott nicht wehrt, dann winden sich zu seinen Füßen selbst des Ungestüms Gehilfen.
| אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ | 14 |
Wie kann dann ich ihm Rede stehen, ihm gegenüber meine Worte wählen,
| אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ | 15 |
ich, der ich nicht Bescheid darf geben, mag ich im Recht auch sein, nein, meinen Richter noch anwinseln muß?
| אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃ | 16 |
Wenn ich ihn riefe, gäbe er mir Antwort? Ich glaub' es nicht, daß er auf meine Stimme hörte,
| אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ | 17 |
er, der mich für ein Härchen packt, mir grundlos viele Wunden schlägt.
| לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ | 18 |
Er läßt mich nicht zu Atem kommen, weil er mit Bitterkeit mich sättigt.
| אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃ | 19 |
Wenn's auf die Kraft ankommt, dann ist er stark, und gilt es zu beweisen, wer zeugt für mich?
| אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃ | 20 |
Bin ich im Recht, dann zeiht mich doch sein Mund des Unrechts, bin ich unschuldig, stellt er mich doch als schuldig hin.
| תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃ | 21 |
Und wüßte ich nicht selber, daß ich schuldlos bin, wegwürfe ich mein Leben.
| אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ | 22 |
Nun ist es so; drum sage ich es offen. Er bringt den Frommen gleich dem Frevler um.
| אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ | 23 |
Die Geißel tötet blindlings; er lacht ob der Unschuldigen Verzweiflung.
| ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃ | 24 |
Die Welt ist somit ausgeliefert in eines Ungerechten Hand, der seinen Strafgerichten das Gesicht verhüllt. Ist's dem nicht so, wie ist es dann?
| וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃ | 25 |
Und meine Zeit läuft schneller als ein Läufer; sie flieht und sieht das Glück nicht mehr,
| חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃ | 26 |
so flüchtig wie die Binsenschiffe, rasch wie der beutegierige Aar.
| אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ | 27 |
Nie kann ich sagen: 'Ich will mein Leid vergessen, mein Trauern lassen, heiter sein.'
| יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃ | 28 |
Mir graut vor allen meinen Schmerzen; ich weiß: Du sprichst mich nimmer los.
| אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃ | 29 |
Ich soll nun einmal schuldig sein. Wozu mich zwecklos mühen?
| אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃ | 30 |
Und wüsche ich mich weiß wie Schnee und reinigte mit Lauge mir die Hände,
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ | 31 |
dann tauchtest Du mich um so tiefer in den Kot, daß meine Kleider selbst vor mir sich ekelten.
| כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ | 32 |
Er ist kein Mensch wie ich, dem ich erwiderte: 'Gehn wir zusammen vor Gericht!'
| לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃ | 33 |
Wenn einen Schiedsmann zwischen uns es gäbe, der beide unter seine Aufsicht stellte,
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃ | 34 |
der seinen Stock von mir fernhielte; daß mich die Angst vor jenem nicht betäubte,
| אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃ | 35 |
dann wollt' ich furchtlos frei aussprechen, daß er - ich weiß es - gegen mich nicht ehrlich ist."
