איוב 9
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Then responded Job, and said—
| אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃ | 2 |
Of a truth, I know that so it is, But how can a mortal be just with GOD?
| אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃ | 3 |
If he choose to contend with him, he cannot answer him, one of a thousand:
| חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃ | 4 |
Wise in heart, and alert in vigour, What man hath hardened himself against him, and prospered!
| המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ | 5 |
Who removeth mountains, unawares, Who overturneth them in his anger;
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃ | 6 |
Who shaketh the earth, out of its place, and, the pillars thereof, shudder;
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ | 7 |
Who commandeth the sun, and it breaketh not forth, and, about the stars, he putteth a seal;
| נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃ | 8 |
Who spreadeth out fire heavens, by himself alone! and marcheth along, on the heights of the sea;
| עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ | 9 |
Who made the Bear, the Giant and the Cluster, and the chambers of the south;
| עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃ | 10 |
Who doeth great things, past finding out, and marvels, beyond number.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃ | 11 |
Lo! he cometh upon me, yet can I not see him, Yea he passeth on, yet can I not discern him.
| הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃ | 12 |
Lo! he snatcheth away, who can bring it back? Who shall say unto him, What wouldst thou do?
| אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃ | 13 |
As for GOD, if he withdraw not his anger, under him, will have submitted themselves—the proud helpers.
| אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ | 14 |
How much less that, I, should answer him, should choose my words with him?
| אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ | 15 |
Whom, though I were righteous, yet would I not answer, to be absolved, I would make supplication.
| אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃ | 16 |
Though I had called, and he had answered me, I could not believe, that he would lend an ear to my voice.
| אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ | 17 |
For, with a tempest, would he fall upon me, and would multiply my wounds without need;
| לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ | 18 |
He would not suffer me to recover my breath, for he would surfeit me with bitter things.
| אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃ | 19 |
If it regardeth vigour, bold is he! If justice, who could summon him?
| אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃ | 20 |
If I should justify myself, mine own mouth, would condemn me, —I blameless? then had it shewn me perverse.
| תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃ | 21 |
I blameless? I should not know my own soul, I should despise my own life!
| אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ | 22 |
One thing, there is, for which cause, I have said it, The blameless and the lawless, he bringeth to an end.
| אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ | 23 |
If, a scourge, slay suddenly, at the despair of innocent ones, he mocketh.
| ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃ | 24 |
The earth, hath been given into the hand of a lawless one, The faces of her judges, he covereth, If not, then who is it?
| וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃ | 25 |
My days, therefore, are swifter than a runner, They have fled, they have seen no good.
| חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃ | 26 |
They have passed away with boats of paper-reed, like a vulture [which] rusheth upon food.
| אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ | 27 |
If I say, I will forget my complaint, I will lay aside my sad countenance, and brighten up,
| יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃ | 28 |
I am afraid of all my pains, I know, that thou wilt not pronounce me innocent.
| אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃ | 29 |
I, shall be held guilty, —Wherefore then, in vain, should I toil?
| אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃ | 30 |
Though I bathe myself in snow water, and cleanse, in cleanness itself, my hands,
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ | 31 |
Then, in a ditch, wouldst thou plunge me, and mine own clothes should abhor me:
| כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ | 32 |
For he is not a man like myself, whom I might answer, nor could we come together into judgment:
| לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃ | 33 |
There is not, between us, a mediator, who might lay his hand upon us both.
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃ | 34 |
Let him take from off me his rod, and, his terror, let it not startle me:
| אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃ | 35 |
I could speak, and not be afraid of him, although, not so, am, I, in myself!
