איוב 9
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Then Job answered and said,
| אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃ | 2 |
Of a truth I know that it is so: but how can man be just with God?
| אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃ | 3 |
If he be pleased to contend with him, he cannot answer him one of a thousand.
| חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃ | 4 |
[He is] wise in heart, and mighty in strength: who hath hardened himself against him, and prospered?
| המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ | 5 |
Which removeth the mountains, and they know it not, when he overturneth them in his anger.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃ | 6 |
Which shaketh the earth out of her place, and the pillars thereof tremble.
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ | 7 |
Which commandeth the sun, and it riseth not; and sealeth up the stars.
| נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃ | 8 |
Which alone stretcheth out the heavens, and treadeth upon the waves of the sea.
| עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ | 9 |
Which maketh the Bear, Orion, and the Pleiades, and the chambers of the south.
| עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃ | 10 |
Which doeth great things past finding out; yea, marvelous things without number.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃ | 11 |
Lo, he goeth by me, and I see him not: he passeth on also, but I perceive him not.
| הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃ | 12 |
Behold, he seizeth [the prey], who can hinder him? who will say unto him, What doest thou?
| אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃ | 13 |
God will not withdraw his anger; the helpers of Rahab do stoop under him.
| אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ | 14 |
How much less shall I answer him, and choose out my words [to reason] with him?
| אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ | 15 |
Whom, though I were righteous, yet would I not answer; I would make supplication to mine adversary.
| אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃ | 16 |
If I had called, and he had answered me; yet would I not believe that he hearkened unto my voice.
| אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ | 17 |
For he breaketh me with a tempest, and multiplieth my wounds without cause.
| לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ | 18 |
He will not suffer me to take my breath, but filleth me with bitterness.
| אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃ | 19 |
If [we speak] of the strength of the mighty, lo, [he is there]! and if of judgment, who will appoint me a time?
| אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃ | 20 |
Though I be righteous, mine own mouth shall condemn me: though I be perfect, it shall prove me perverse.
| תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃ | 21 |
I am perfect; I regard not myself; I despise my life.
| אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ | 22 |
It is all one; therefore I say, He destroyeth the perfect and the wicked.
| אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ | 23 |
If the scourge slay suddenly, he will mock at the trial of the innocent.
| ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃ | 24 |
The earth is given into the hand of the wicked: he covereth the faces of the judges thereof; if [it be] not [he], who then is it?
| וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃ | 25 |
Now my days are swifter than a post: they flee away, they see no good.
| חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃ | 26 |
They are passed away as the swift ships: as the eagle that swoopeth on the prey.
| אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ | 27 |
If I say, I will forget my complaint, I will put off my [sad] countenance, and be of good cheer:
| יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃ | 28 |
I am afraid of all my sorrows, I know that thou wilt not hold me innocent.
| אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃ | 29 |
I shall be condemned; why then do I labour in vain?
| אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃ | 30 |
If I wash myself with snow water, and make my hands never so clean;
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ | 31 |
Yet wilt thou plunge me in the ditch, and mine own clothes shall abhor me.
| כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ | 32 |
For he is not a man, as I am, that I should answer him, that we should come together in judgment.
| לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃ | 33 |
There is no daysman betwixt us, that might lay his hand upon us both.
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃ | 34 |
Let him take his rod away from me, and let not his terror make me afraid:
| אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃ | 35 |
Then would I speak, and not fear him; for I am not so in myself.
