איוב 9

1 ויען איוב ויאמר׃

Then Job answered and said,

2 אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃

I know of a truth that it is so: for how shall a mortal man be just before the Lord?

3 אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃

For if he would enter into judgement with him, [God] would not listen to him, so that he should answer to one of his charges of a thousand.

4 חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃

For he is wise in mind, and mighty, and great: who has hardened himself against him and endured?

5 המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃

Who wears out the mountains, and [men] know it not: who overturns them in anger.

6 המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃

Who shakes the [earth] under heaven from its foundations, and its pillars totter.

7 האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃

Who commands the sun, and it rises not; and he seals up the stars.

8 נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃

Who alone has stretched out the heavens, and walks on the sea as on firm ground.

9 עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃

Who makes Pleias, and Hesperus, and Arcturus, and the chambers of the south.

10 עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃

Who does great and unsearchable things; glorious also and excellent things, innumerable.

11 הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃

If ever he should go beyond me, I shall not see him: if he should pass by me, neither thus have I known [it].

12 הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃

If he would take away, who shall turn him back? or who shall say to him, What have you done?

13 אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃

For [if] he has turned away [his] anger, the whales under heaven have stooped under him.

14 אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃

Oh then that he would listen to me, or judge my cause.

15 אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃

For though I be righteous, he will not listen to me: I will entreat his judgement.

16 אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃

And if I should call and he should not listen, I can’t believe that he has listened to my voice.

17 אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃

Let him not crush me with a dark storm: but he has made by bruises many without cause.

18 לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃

For he suffers me not to take breath, but he has filled me with bitterness.

19 אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃

For indeed he is strong in power: who then shall resist his judgement?

20 אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃

For though I should seem righteous, my mouth will be profane: and though I should seem blameless, I shall be proved perverse.

21 תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃

For even if I have sinned, I know it not [in] my soul: but my life is taken away.

22 אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃

Therefore I said, Wrath slays the great and mighty man.

23 אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃

For the worthless die, but the righteous are laughed to scorn.

24 ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃

For they are delivered into the hands of the unrighteous [man]: he covers the faces of the judges [of the earth]: but if it be not he, who is it?

25 וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃

But my life is swifter than a post: [my days] have fled away, and they knew it not.

26 חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃

Or again, is there a trace of [their] path [left] by ships? or is there one of the flying eagle as it seeks [its] prey?

27 אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃

And if I should say, I will forget to speak, I will bow down my face and groan;

28 יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃

I quake in all my limbs, for I know that you will not leave me alone [as] innocent.

29 אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃

But since I am ungodly, why have I not died?

30 אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃

For if I should wash myself with snow, and purge myself with pure hands,

31 אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃

you had thoroughly plunged me in filth, and my garment had abhorred me.

32 כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃

For you are not man like me, with whom I could contend, that we might come together to judgement.

33 לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃

Would that [he] our mediator were [present], and a reprover, and one who should hear [the cause] between both.

34 יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃

Let him remove [his] rod from me, and let not his fear terrify me:

35 אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃

so shall I not be afraid, but I will speak: for I am not thus conscious [of guilt].