איוב 9
| ויען איוב ויאמר׃ | 1 |
Men Job svarede og sagde:
| אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃ | 2 |
Sandelig, jeg ved, at det er saaledes; og hvorledes skulde et Menneske være retfærdigt for Gud?
| אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃ | 3 |
Om det har Lyst til at trætte med ham, kan det ikke svare ham til et af tusinde.
| חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃ | 4 |
Han er viis af Hjerte og stærk af Kraft; hvo forhærdede sig imod ham og havde Fred?
| המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ | 5 |
han, som flytter Bjergene, inden de mærke til det, han, som omkaster dem i sin Vrede;
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃ | 6 |
han, som bevæger Jorden fra dens Sted, og dens Piller bæve;
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ | 7 |
han, som taler til Solen, og den gaar ikke op, og som sætter Segl for Stjernerne;
| נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃ | 8 |
han er ene den, som udbreder Himmelen, og som træder paa Havets Bølger;
| עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ | 9 |
han, som gjorde Bjørnen, Orion, og Syvstjernen og Stjernekamrene imod Syden;
| עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃ | 10 |
han, som gør store Ting, saa de ikke staa til at ransage, og underlige Ting, saa der ikke er Tal derpaa!
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃ | 11 |
Se, han gaar forbi mig, og jeg ser ham ikke, og han farer frem, og jeg mærker ham ikke.
| הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃ | 12 |
Se, han griber, hvo kan faa ham til at give igen? hvo vil sige til ham: Hvad gør du?
| אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃ | 13 |
Gud kalder ikke sin Vrede tilbage; de, som ville hjælpe den hovmodige, maatte bøje sig under ham.
| אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ | 14 |
Langt mindre skulde jeg kunne svare ham, vælge mine Ord over for ham.
| אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ | 15 |
Thi om jeg end var retfærdig, kunde jeg ikke svare; jeg maatte bede om Naade hos min Dommer.
| אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃ | 16 |
Om jeg end kaldte, og han svarede mig, da kunde jeg dog ikke tro, at han vilde bøje Øren til min Røst.
| אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ | 17 |
Thi han vilde sønderknuse mig med en Storm og gøre mig mange Saar uden Aarsag.
| לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ | 18 |
Han vilde ikke tilstede mig at drage min Aande, men mætte mig med Bitterheder.
| אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃ | 19 |
Kom det an paa den stærkes Kraft, siger han: „Se her!” og kom det an paa Ret: „Hvo stævner mig?”
| אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃ | 20 |
Var jeg end retfærdig, saa skulde dog min Mund dømme mig at have Uret; var jeg end skyldfri, da skulde han dog forvende min Sag.
| תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃ | 21 |
Jeg er skyldfri, men jeg kender ikke mig selv; jeg foragter mit Liv.
| אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ | 22 |
Det kommer ud paa eet! Derfor sagde jeg: Han udrydder den uskyldige med den skyldige.
| אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ | 23 |
Dræber Svøben hastelig, da spotter han de uskyldiges Prøvelse.
| ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃ | 24 |
Et Land bliver givet i en ugudeligs Haand; han tilhyller dets Dommers Ansigt; gør han det ikke, hvo gør det da?
| וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃ | 25 |
Og mine Dage have været lettere end en Løber; de flyede bort, de have ikke set det gode.
| חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃ | 26 |
De ere fremfarne som ilende Skibe, som en Ørn, der flyver efter Spise.
| אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ | 27 |
Naar jeg siger: Jeg vil glemme min Klage, jeg vil lade mit Ansigts sorrigfulde Mine fare og vederkvæge mig,
| יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃ | 28 |
da maa jeg frygte for alle mine Smerter; jeg ved, at du lader mig ikke være uskyldig.
| אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃ | 29 |
Jeg skal jo være skyldig! hvorfor skulde jeg da forgæves gøre mig Møje?
| אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃ | 30 |
Om jeg end toede mig med Snevand og rensede mine Hænder med Sæbe,
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ | 31 |
da vilde du dog dyppe mig ned i Pølen, saa mine Klæder vilde væmmes ved mig.
| כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ | 32 |
Thi han er ikke en Mand som jeg, at jeg kunde svare ham, at vi kunde møde med hinanden for Dommen.
| לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃ | 33 |
Der er ingen, som kan skille Trætten ad imellem os, og som kan lægge sin Haand paa os begge.
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃ | 34 |
Han borttage sit Ris fra mig, og hans Rædsel forfærde mig ikke!
| אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃ | 35 |
Da vilde jeg tale og ikke frygte for ham; thi jeg er ikke af den Slags, det ved jeg med mig selv.
