< איוב 7 >
הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ | 1 |
Ciertamente tiempo determinado tiene el hombre sobre la tierra, y sus días son como los días del jornalero.
כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ | 2 |
Como el siervo anhela la sombra, y como el jornalero espera el reposo de su trabajo,
כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ | 3 |
así poseo yo los meses de vanidad, y las noches de trabajo me dieron por cuenta.
אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ | 4 |
Cuando estoy acostado, digo: ¿Cuándo me levantaré? Y mido la noche, y estoy harto de devaneos hasta el alba.
לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ | 5 |
Mi carne está vestida de gusanos, y de terrones de polvo; mi piel hendida y abominable.
ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ | 6 |
Mis días fueron más ligeros que la lanzadera del tejedor, y fenecieron sin esperanza.
זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ | 7 |
Acuérdate que mi vida es un viento, y que mis ojos no volverán para ver el bien.
לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ | 8 |
Los ojos de los que ahora me ven, no me verán más; tus ojos serán sobre mí, y dejaré de ser.
כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol ) | 9 |
La nube se acaba, y se va; así el que desciende al sepulcro, que nunca más subirá; (Sheol )
לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ | 10 |
no tornará más a su casa, ni su lugar le conocerá más.
גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ | 11 |
Por tanto yo no reprimiré mi boca; hablaré con la angustia de mi espíritu, y me quejaré con la amargura de mi alma.
הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ | 12 |
¿Soy yo un mar, o dragón, que me pongas guarda?
כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ | 13 |
Cuando digo: Mi cama me consolará, mi cama atenuará mis quejas;
וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ | 14 |
entonces me quebrantarás con sueños, y me turbarás con visiones.
ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ | 15 |
Y mi alma tuvo por mejor el ahogamiento, y quiso la muerte más que a mis huesos.
מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ | 16 |
Abominé la vida; no quiero vivir para siempre; déjame, pues, que mis días son vanidad.
מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ | 17 |
¿Qué es el hombre, para que lo engrandezcas, y que pongas sobre él tu corazón,
ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ | 18 |
y lo visites todas las mañanas, y todos los momentos lo pruebes?
כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ | 19 |
¿Hasta cuándo no me dejarás, ni me soltarás hasta que trague mi saliva?
חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ | 20 |
Si he pecado, ¿qué te haré, oh Guarda de los hombres? ¿Por qué me has puesto contrario a ti, y que a mí mismo sea pesado?
ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ | 21 |
¿Y por qué no quitas mi rebelión, y perdonas mi iniquidad? Porque ahora dormiré en el polvo, y si me buscares de mañana, ya no seré hallado.