איוב 7
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ | 1 |
Militia est vita hominis super terram: et sicut dies mercenarii, dies eius.
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ | 2 |
Sicut servus desiderat umbram, et sicut mercenarius præstolatur finem operis sui:
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ | 3 |
Sic et ego habui menses vacuos, et noctes laboriosas enumeravi mihi.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ | 4 |
Si dormiero, dicam: Quando consurgam? et rursum expectabo vesperam, et replebor doloribus usque ad tenebras.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ | 5 |
Induta est caro mea putredine et sordibus pulveris, cutis mea aruit, et contracta est.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ | 6 |
Dies mei velocius transierunt quam a texente tela succiditur, et consumpti sunt absque ulla spe.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ | 7 |
Memento quia ventus est vita mea, et non revertetur oculus meus ut videat bona.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ | 8 |
Nec aspiciet me visus hominis: oculi tui in me, et non subsistam.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) | 9 |
Sicut consumitur nubes, et pertransit: sic qui descenderit ad inferos, non ascendet. (Sheol h7585)
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ | 10 |
Nec revertetur ultra in domum suam, neque cognoscet eum amplius locus eius.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ | 11 |
Quapropter et ego non parcam ori meo, loquar in tribulatione spiritus mei: confabulabor cum amaritudine animæ meæ.
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ | 12 |
Numquid mare ego sum, aut cetus, quia circumdedisti me carcere?
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ | 13 |
Si dixero: Consolabitur me lectulus meus, et relevabor loquens mecum in strato meo:
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ | 14 |
Terrebis me per somnia, et per visiones horrore concuties.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ | 15 |
Quam ob rem elegit suspendium anima mea, et mortem ossa mea.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ | 16 |
Desperavi, nequaquam ultra iam vivam: parce mihi, nihil enim sunt dies mei.
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ | 17 |
Quid est homo, quia magnificas eum? aut quid apponis erga eum cor tuum?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ | 18 |
Visitas eum diluculo, et subito probas illum:
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ | 19 |
Usquequo non parcis mihi, nec dimittis me ut glutiam salivam meam?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ | 20 |
Peccavi, quid faciam tibi o custos hominum? quare posuisti me contrarium tibi, et factus sum mihimetipsi gravis?
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ | 21 |
Cur non tollis peccatum meum, et quare non aufers iniquitatem meam? ecce, nunc in pulvere dormiam: et si mane me quæsieris, non subsistam.
