איוב 7
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ | 1 |
L'homme n'a-t-il pas sur la terre un service de soldat, et ses jours ne sont-ils pas comme ceux d'un mercenaire?
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ | 2 |
Comme un esclave, il soupire après l'ombre, et, comme un mercenaire, il attend son salaire.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ | 3 |
Ainsi j'ai reçu en partage des mois de déception, et l'on m'a assigné des nuits de fatigue.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ | 4 |
Si je suis couché, je dis: Quand me lèverai-je? Quand finira la nuit? Et je suis rassasié d'inquiétudes jusqu'au point du jour.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ | 5 |
Ma chair est couverte de vermine et d'écailles terreuses; ma peau se crevasse et coule.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ | 6 |
Mes jours ont passé plus légers que la navette du tisserand, et ils se consument sans espoir.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ | 7 |
Considère que ma vie est un souffle, et que mon œil ne reverra plus le bonheur.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ | 8 |
L'œil qui me voit, ne m'apercevra plus; tes yeux me chercheront, et je ne serai plus.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) | 9 |
La nuée se dissipe et s'en va, ainsi celui qui descend aux enfers n'en remontera pas. (Sheol h7585)
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ | 10 |
Il ne reviendra plus dans sa maison, et son lieu ne le reconnaîtra plus.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ | 11 |
C'est pourquoi, je ne retiendrai point ma bouche, je parlerai dans la détresse de mon esprit, je me plaindrai dans l'amertume de mon âme.
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ | 12 |
Suis-je une mer? Suis-je un monstre marin, pour que tu poses autour de moi une garde?
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ | 13 |
Quand je dis: Mon lit me consolera; ma couche me soulagera de ma peine;
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ | 14 |
Alors, tu me terrifies par des songes, et tu m'épouvantes par des visions.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ | 15 |
Ainsi j'aime mieux étouffer, j'aime mieux mourir que conserver mes os.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ | 16 |
Je suis ennuyé de la vie. Je ne vivrai pas toujours. Retire-toi de moi, car mes jours sont un souffle.
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ | 17 |
Qu'est-ce que l'homme pour que tu en fasses un si grand cas, pour que tu prennes garde à lui?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ | 18 |
Pour que tu l'inspectes tous les matins, pour que tu le scrutes à chaque instant?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ | 19 |
Quand finiras-tu de me regarder? Ne me lâcheras-tu pas, pour que j'avale ma salive?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ | 20 |
Si j'ai péché, que t'ai-je fait, à toi, ô surveillant des hommes! Pourquoi m'as-tu mis en butte à tes coups, et suis-je à charge à moi-même?
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ | 21 |
Et pourquoi ne pardonnes-tu pas mon péché, et ne fais-tu pas disparaître mon iniquité? Car je vais maintenant me coucher dans la poussière; tu me chercheras, et je ne serai plus.
